עשיית ברית מילה בתמימות
ר' צבי אלימלך מדינוב – דרך פקודיך (מצות עשה ב חלק המחשבה)
אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו [בראשית יז א] התהלך לפני והיה תמים. כאשר צוהו השי"ת המצוה הזאת נצטוה להתהלך בתום, הכוונה כי הנה השכל האנושי יתקשה לדעת, אם מאוסה היא הערלה למה נבראת, וכמו ששאל טורנוסרופוס [הרשע] לרבי עקיבא איזה מעשה נאה של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם, והנה ר"ע השיבו החיטים צריכין לטחון והתורמוסין צריכין למתוק [תנחומא פר' תזריע], הכוונה שהשי"ת פעל ועשה את עולמו באופן שהאדם ע"י בחירתו ישלים ההשלמה בכל דבר כי רצה לזכותו ולהשתעשע במעשה ידיו, ומחייב האדם לעשות מצותיו בלי חקירה למה עשה ד' ככה, רק להתהלך בתום ולהשליך עליו ית' כל מאוויו ולקיים מצותיו הגם שהשכל דוחקהו למה עשה יי' ככה, ישוב אל לבו הלא אין מחשבתו כמחשבותינו ומה אנו ומה חיינו לבוא עד תבונתו ית"ש, ונאמן הוא בעל מלאכתינו אשר הוא ודעתו וחכמתו אחד, הוא יודע הטוב והמובחר לנו רק עשות מצותיו.
ובאם ירצה לשוטט בשכלו מה ענין המצוה הזאת יפול במכמורת, כי האיך אפשר לנברא בריה קטנה מעוטה בדעת לבוא עד תכלית חכמתו והוא וחכמתו ודעתו אחד, וכמו שיארע לאדם שיצטרך למלאות רעבונו מחיטין אזי מוכרח לקצרם ולזורם ולבררם ולטוחנם ולאפותם וימלא רעבונו באכילתו מהם, משא"כ כשירצה לשבור רעבונו יניח מלאכתו זאת ויאמר לא אעשה המלאכות הללו עד אשר אבוא לתכלית הדבר לידע למה עשה ד' ככה ולא ברא גלוסקאות מנוקה בשלמות, הנה לא ישבור רעבונו בחקירתו זאת וירד לשחת בטפשות חקירתו, הבן הדברים.
והנה אברהם אבינו להיות שבא בעולם התוהו ולא היה לו רב למורה ולא תורה, אזי התהלך בחקירתו האנושיית להתבונן שאין בירה בלא מנהיג, עד שנגלה אליו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל הבירה [ב"ר פל"ט א'], אחרי כל חקירותיו ושכליותיו נתן לו השי"ת המצוה הזאת ואמר לו התהלך לפני והיה תמים, להורות גם לבניו אחריו שאי אפשר לו לבוא לתכלית טעמי מצותיו ית"ש, וזה כל האדם לשמור ולעשות ולקיים.
והנה הפילוסופים נפלו ברשת זו טמנו לנפשם בחקירותם הפלוסופיות בחקרם איך יושלם הנפש הרוחנית ע"י מצוה המעשיית הגשמיית, ולפי דעתם ההצלחה הנפשית הוא ביותר בהשכלת השכל בענייני הגלגלים והכוכבים אשר הנשוא הוא דבר נכבד מגרמיים השמיימים, ועי"ז באו לחפות דברים אשר לא כן על מצות יי' אלקינו, בשכלם המוגשם והחומריי, אין כאן מקום להתשפט באורך ורוחב ביטול טענותיהם המשובשות, רק באתי לעורר בענין המצוה הזאת שנצטוה בה אברהם אבינו בראשונה והוא היה ראש החוקרים והפלוסופים, אמר לו הש"י התהלך לפני והיה תמים, עשה המצות כאשר צוך ד' אלקיך וזה הוא הצלחת נפשך ורוחך ונשמתך מבלי הביט אל חקירה בשכל המוגבל בחומר, כי הוא ית' הוא היוצר והבורא הוא היודע הטוב לנו ולנשמותינו.
יצא לנו מזה בעסוק האדם במצוה הזאת, וגם כל ימי חלדו בזכירתו במצוה הזאת החתומה בבשרו, והיא מנגדת לשכל האנושי המוגבל בחומר, להיות השכל החומרי מתמיה למה יברא הש"י בריאה לבטלה ויצוה להסירה [ולבטלה], הנה הקדים הש"י לאברהם אוהבו התהלך לפני והיה תמים. הנה בזכור האדם במצוה הזאת, הנה בכלל זה להיות תמים עמו ית' בכל ענייני תורתו ובמצותיו ובכל ענייני העולם ולהאמין כי הוא היודע בטוב לנו, הוא האל הטוב והמטיב לנו, ועשית מצותיו ית' בעשית הגשמיות וחקר דיני מצותיו כשור ובור ומבעה והבער הוא הצלחת נפשינו, היפך סברת החוקרים אשר עילה מצאו בשכלם החומריי לומר שעיקר הצלחת הנפש לחקור על הגלגלים והכוכבים וכיוצא, וכאשר יתבונן האדם בזה וימצא את עצמו מחוסר אמנה בזה ישוב אל ד' וירחמהו.
השלמת תיקון הגוף ע"י האדם
עוד כתב החינוך והרב מהר"ם חאגיז דלכך לא נברא כך האיש הישראלי רק נצטוה להשלים תיקון גופו ע"י האדם, להורות דכמו שלימות צורת גופו נשלם ע"י האדם כן שלימות צורת נפשו הוא ע"י האדם בבחירתו (ונ"ל להעמיק בדבר, דרצ"ל שלא ילחצני השכל דהידיעה של הבורא ית' מכרחת את האדם והבן). ולדעתי זה בודאי נכלל בכלל התהלך לפני והיה תמים, רצ"ל שתאמין שהילוכך הוא לפני היינו לפני השגחתי וידיעתי בעתיד, עכ"ז והיה תמים בבחירתך שאין ידיעתי מכרחת. וכזה פירש החסיד מהר"י יעבץ משנה באבות [פ"ג ט"ו], הכל צפוי והרשות נתונה, היינו הכל צפוי לפניו ית', עכ"ז והרשות נתונה כי הבחירה חפשית, וזה הוא פירוש קרוב לפשוטו כפשט המקרא התהלך לפני וכו', והוא הקדמה למצות מילה להורות דכמו שלימות הגוף תלוי במעשה האדם כמו כן שלימות הנפש תלוי בבחירה וכמ"ש החכמים הנ"ל. ולפ"ז להיות הפשט הזה במקרא קרוב לפשוטו, א"כ הוה ג"כ כטעם המפורש בתורה, ואפשר הטעם הזה מעכב וצריך לכוונו בעת קיום המצוה.
התגלות החסדים וביטול הקליפות
כאשר תבוא בסוד ד' כאשר אבאר אי"ה לקמן דבר מרן האריז"ל, תראה טעם המצוה להתגלות החסדים, א"כ פעולת המצוה באדם להיות זה מעשה האדם ותיקונו בעולם לבטל הקליפות ולהמתיק הגבורות ולעורר החסדים והרחמים, המשכיל יתבונן כי זה הוא כלל התורה.
לדף של כל דברי התורה – לחץ כאן