סנדק – הלכות ומנהגים – ברית מילה

מנהג הסנדקאות

א. מנהג ישראל הוא שאדם אחד יושב על כיסא, ומניחים את התינוק על ברכיו, ואוחזו בשעת הברית לסייע למוהל, והוא הנקרא 'סנדק'[1].

מעלת הסנדק

ב. הסנדק שותף גמור במעשה המילה. וזכות גדולה היא לאדם להיות סנדק, ונהגו בכל הדורות לחזר אחריה[2]. ודומה הסנדק דומה למקריב קרבן[3]. ורגליו נדמו למזבח כאילו מקטיר קטרת לשמים[4]. ולכן גדולה מצות הסנדק ממצות המוהל. ולכן יש להקדימו לעליה בתורה ביום המילה לפני המוהל.

ישיבה לסנדקאות מספר פעמים

ג. ישנו מנהג שהאב לא יתן לאדם אחד לשבת יותר מפעם אחת אצל בניו[5]. ויש שנתנו[6] טעם לדבר, שמכיון שהסנדק דומה למקטיר קטורת, וכהן שהקטיר קטרת פעם אחת לא שינה עוד לעולם, מפני שהקטרת היה מעשרת ורצו לזכות בזה כל הכהנים בזה, הילכך גם בסנדקאות לא יתן האב לאדם אחד לשבת יותר מפעם אחת אצל בניו. ומכל מקום אין להקפיד אלא שלא ליתן שני בניו לסנדק אחד, אבל לקבל סנדקאות מכמה בני אדם מותר[7]. ויש הרבה מקומות והרבה גדולים וחכמים שלא חשו כלל למנהג זה[8].

את מי כדאי לכבד בסנדקאות

ד. נוהגים לכבד תחילה את הסבא[9]. ויש בזה מספר מנהגים, יש נוהגים לכבד בבן הראשון את אבי הבעל, ובבן השני את אבי האשה. ויש נוהגים להפך. ובכל מקרה אין לעשות מריבה על זה, ואף לא כעס קטן, כדי שחס וחלילה לא תהפך הברכה לקללה.

ה. אף על פי שמצוה בו יותר מבשלוחו, נהגו שאבי הבן מכבד תלמיד חכם בסנדקאות[10]. וכל שכן אם אבי הבן לא ראוי כל כך לזה, שהרי הסנדק משפיע על רוחניות הילד.

ו. צריך לחפש אחר הסנדק היותר טוב וצדיק[11], ולא לכבד סתם אדם בגלל אהבתו אליו[12].

סנדק שלא שומר תורה ומצות

ז. אם אביו (הסבא) לא מקיים מצוות ואף על פי כן מבקש להיות סנדק לנכדו התינוק – אין איסור ליתן לו להיות סנדק, אך כדאי מאוד לשכנעו לקבל כיבוד אחר (כמו עמידה לברכות וכדומה), משום שהסנדק משפיע על הנימול יותר משאר המשתתפים. וכמובן שכל זה יעשה בלי מריבה ומחלוקת.

סנדק קטן

ח. אף על פי שמן הדין קטן (שאינו בר מצוה) יכול להיות סנדק – ראוי לתת לאדם גדול שחייב במצוות ולא לקטן[13].

סנדק רווק

ט. אדם רווק יכול להיות סנדק לכתחילה[14].

סנדק אשה – האם אשה יכולה להיות סנדק

אסור לאשה להיות סנדק לתינוק במקום שאפשר באיש[15]. ואם עושה כן הרי זו מצוה הבאה בעבירה[16].

וזאת מכמה סיבות:

[א] פריצות – האשה הולכת ויושבת בין האנשים, ועוד שהישיבה שלה היא במרכז העניינים, וכולם מסתכלים לכיוון הזה[17].

[ב] נגיעה – אי אפשר שהמוהל לא יגע באשה במהלך המילה. ואע"פ שהיא לא נגיעת חיבה וגם המוהל טרוד במלאכתו (שנגיע כזו מותרת כשהדבר נצרך), מכל מקום במקרה שאפשר אחרת (שאיש יהיה סנדק) אין להתיר אף נגיעה כזו.

[ג] מעלה סגולית – הואיל והסנדק נחשב כמקטיר קטורת, וגם אמרו בזוה"ק שהוא כמקריב עולה, לכן אין מן הראוי שתהיה מצוה זו לכתחלה ע"י אשה[18].

[ד] אשה לא מצווה בזה והאיש כן – לאיש זו מצוה לשבת סנדק, שהרי הוא שותף פעיל במילה. ואנשים מחוייבים במילה ומחוייבים למול את בניהם, לעומת זאת אשה לא מחוייבת אפילו למול את בנה, ואם כן בזה שהיא משתתפת בפועל במילה היא לוקחת את המצוה מהאיש, שהוא מצווה ועושה והיא לא מצווה ועושה[19].

אמנם, במקום שאי אפשר אחרת (דהיינו שאין מי שיחזיק את התינוק, וכן שאין אפשרות לקשור את התינוק ע"י עקידה וכדו' [דבר שלא מצוי כמעט]) – מותר לאשה להיות סנדק[20].

טבילה לפני המילה

י. מנהג קדום הוא שהסנדק טובל במקוה טהרה סמוך למצוה, אפילו שלא נטמא בטומאת קרי[21]. ומי שעושה כן מועיל לילד בודאי. 

כיבד אדם בסנדקאות ורוצה לחזור בו

יא. אם כיבד לאדם אחד בסנדקאות, אסור לחזור בו. אבל אם חזר בו, ואמר לאדם אחר – הוי חזרה[22], ואפילו נתן לראשון בקנין[23], משום דקנין דברים בעלמא הוא. ומכל מקום יש בו משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, ומותר לקרותו רשע. אבל אם נשבע לראשון – כופין אותו שיקיים[24]. ואם יש פתח להתיר את השבועה, יכול להתיר כשאר שבועות[25].

אבי הבן שהוא גם מוהל ורוצה להיות סנדק

יב. אם אבי הבן (שהוא גם מוהל) רוצה להיות סנדק – יכול לתת למוהל אחר למול את בנו לכתחילה, משום שהוא מסייע ממש למילה[26].

מוהל וסנדק כאחד

יג. מי שהוא מוהל מומחה וכיבדו אותו גם בסנדקאות (או שהוא אבי הבן) ורוצה להיות גם סנדק וגם המוהל – יכול לעשות כן לכתחילה, וכך נהגו כמה מגדולי ישראל. ואינו צריך לעמוד בשעה שמברך[27].

(לכל הלכות מילה לחץ כאן)


[1] כן כתב האו"ז (הל' מילה סי' קז אות א), וכתב שהוא על פי הכתוב במדרש שוחר טוב (תהילים מזמור לה אות ב) ובילקוט שמעוני (תהלים רמז תשכג) וז"ל- כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד מה אתה עושה לי, אמר לו אני אשבחך בכל אבריי… בברכיי אני נעשה סינדיקנוס לילדים הנימולים על ברכיי… לכך נאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. עכ"ל המדרש. והביאו הגר"א (בסי' רסה אות מד) גם כן. ועוד מקור לזה הוא בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק (פרשת ויחי, בראשית כג, כג) 'גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף'. ותירגם יונתן בן עוזיאל- 'אך בני מכיר בן מנשה כד איתילדו גזרינון יוסף'. ופירש במדרש שכל טוב (בובר) 'גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף'- שהיה להם אב לברית שנימולו על ברכיו (ולכן נראה שחסר בתרגום יונן שתי מילים וצריך לומר כך – 'גזרינין על ברכוי יוסף' [כ"כ בעלי תמר יומא פ"ב], או שמא סנדק נחשב כמוהל). ובספר זכרון ברית לראשונים (מלואים סי' י) כתב- והמנהג בק"ק רומי שאין הסנדק יושב אלא מניחים את התינוק על התיבה וב' סנדקים עומדים ואוחזים את רגלי התינוק מימינו ומשמאלו והמוהל באמצע ע"כ. ופירוש המילה סנדק בלשון יוני ורומי הוא פטרון ופרקליט (ערוך ערך סנדיקוס). ויש אומרים שהוא ר"ת ס'נגור נ'עשה ד'ין ק'טגור (טעמי המנהגים אות תתקכב), והוא ע"פ הזוהר (פרשת פקודי דף רנה) שבזמן הברית הס"א נשבר ולא יכול לשלוט ולקטרג ואז נעשית סנגוריה על ישראל. וע"ע בערוך השלחן (סע' לד).

[2] הגה"מ (סוף פ"ג מהל' מילה).

[3] כ"כ הגר"א (סי' רסה סקמ"ה) בשם זוהר (בראשית, לך לך דף צד:-צה.) שדומה למקריב קרבן וז"ל הזוה"ק- האי מאן דאקריב בריה קרבנא קמי קודשא בריך הוא רעוא דקודשא בריך הוא בההוא קרבנא ואתרעי ביה וקריב ליה ושוי מדוריה בתרין אדרין ואחיד להאי ולהאי דאינון תרין אתקשרו כחדא דכתיב ישכון חצריך, חצריך ודאי תרי, בגיני כך חסידי קדמאי סבאן דהכא כד מקריבין בנייהו לקרבנא דא, פתחי ואמרי אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך אינון דקיימי עלייהו אמרי נשבעה בטוב ביתך היכלך… פתח אידך ואמר (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו עולותיך ואת שלמיך וגו' תאנא כל מאן דקריב בריה לקרבנא דא כאילו אקריב כל קרבנין דעלמא לקמיה דקודשא בריך הוא וכאילו בני מדבחא שלימתא קמיה, בגיני כך בעי לסדרא מדבחא במאנא חד מלייא ארעא למגזר עליה האי קיימא קדישא ואתחשיב קמי קודשא בריך הוא כאילו אדבח עליה עלוון וקרבנין עאנא ותורי וניחא ליה יתיר מכלהו דכתיב וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי מהו אזכיר את שמי (את) דא מילה דכתיב בה (תהלים כ"ה) סוד יי' ליראיו ובריתו להודיעם. עכ"ל הזוהר. אך בעל הסולם (על הזוהר שם) פירש שהכוונה בזוהר כאן הוא לאבי הבן שמל את בנו. ואפשר דלא פליגי והוא הדין לשניהם.

[4] מהרי"ל (מנהגים, הל' מילה אות א). והביאו הרמ"א (סימן רסה סעיף יא). והחיד"א (פתח עינים יומא כו.) הביא מה שכתב בליקוטי רבינו בצלאל אשכנזי בשם תוס' כת"י, שמצוה זו דומה לקטורת, שבשעה שמל אברהם את עצמו ואת ילידי ביתו, ירד לשם הקדוש ברוך הוא, אמרו לו מלאכי השרת, מה לך לפנות לגבעת הערלות, אמר להם חביבים עלי כקטורת הסמים וכו', וע"ע בנו"ב (מהדו"ק יו"ד סי' פו) וביחו"ד (ח"ג עמ' רס"א סי' עז).

[5] צוואת רבי יהודה החסיד (אות מ). וכ"כ הגר"א (סי' רסה סקמ"ו). וכ"כ רבי חיים פלאג'י (חיים ביד סימן ע"ג) שהמנהג פשוט בעירו איזמיר. והוסיף ר' יהודה החסיד שם שאם מת אחד מבניו – שרי ליתן לסנדק של הנפטר לשבת שוב.

[6] מהרי"ל (מנהגים, הל' מילה אות א) הביא את המנהג הזה, וכתב שרבינו פרץ היה אומר שזה הטעם למנהג. והביאו הרמ"א (סימן רסה סעיף יא).

[7] ש"ך (סקכ"ב). ודלא כבית דוד (סי' קכב) שכתב שלדעת הרמ"א אין לשבת סנדק אלא פעם אחת בחייו.

[8] כ"כ הברכ"י (סימן רסה סק"כ) שבמקומות אחרים (חוץ מסלוניקי שחוששים לזה תוך י"ב חודש) אינם חוששים לזה כלל, ואפילו בתוך י"ב חודש, ואפשר שטעמם שמצות מילה כדין עולה שמעשרת, שנאמר וכליל על מזבחך, ברך ה' חילו, ובכל זאת היו זוכים בה פעמים רבות. ע"כ. וכ"כ הנו"ב (מהדורא קמא יו"ד סימן פ"ו) על דברי מהרי"ל והרמ"א, שעל כל פנים הואיל ואין בדברים אלו שרש ועיקר בש"ס, והכל הוא רק על דרך דרש, לתת סמך למנהגם, אין זה לעיכובא להיות מנהג קבוע, ובכל מדינת פולין אין מדקדקים בזה, וגם בקהילתנו אין הכל מקפידים בזה, ובמקומות הרבה נוהגים שהרב המרא דאתרא הוא חיוב לסנדק קבוע באופן תמידי. ע"כ. וכ"כ הגאון החסיד רבי אליהו מני (זכרונות אליהו מערכת מילה אות כ"ז). וכ"כ העלי תמר (יומא פ"ב) והוכיח כן מהמדרש וז"ל- והנה אחרי שהתורה אמרה לשון זה גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף, משמע שכן היא המצוה שהסב יהא סנדק בנכדיו, וגם מבואר שאף בשני נכדיו מבנו יוכל הסב להיות סנדק ואין בזה קפידא שלא לתת שני ילדיו לסנדק אחד, שהרי כתיב וגם בני מכיר שהוא ל"ר וכן משמע בשו"ת בית דוד (סי' קכב) לאחר י"ב חודש. וכתב החת"ס (חאו"ח סי' קמח), שאף גבי חדשים לקטורת, היינו חוץ מכהן גדול שהוא מקטיר ומקריב חלק בראש, וכן ראש בית דין בעירו הרי הוא ככהן גדול שמקטיר ושונה. ע"כ. והגאון רבי יוסף שאול נתנזון בספר יד שאול (סימן רס"ה) כתב, שאף רבי יהודה החסיד שהקפיד בזה, הוא רק בנותן סנדקאות לאדם זר שאינו קרובו, אבל לקרובו מותר אפילו לשני בניו. ע"כ. ובכלל ישנם אחרונים רבים שסוברים שאין להקפיד כל כך להזהר בצוואותיו של רבי יהודה החסיד, שלא נאמרו צוואותיו אלא לזרעו אחריו (נו"ב תנינא [חלק אבן העזר סימן ע"ט], דברי חיים מצאנז [חלק אבן העזר סימן ח'], צמח צדק מחב"ד [חלק אבן העזר סימן קנ"ג בשם הגאון בעל שב יעקב סימן כ"ג שכן קבל מגדולי הרבנים], ערוגת הבושם [חלק יורה דעה סימן קי"ח]). ואף זרעו של רבי יהודה החסיד לא הקפידו לשמור צוואותיו (שם אריה חלק יורה דעה סימן כ"ז). ואפשר שלא ציוה אלא לבניו ולא לזרע זרעו. וע"ע ביבי"א (ח"ב חלק אבן העזר סימן כ').

[9] מהר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן עה). ע"ע ביבי"א (ח"ה יו"ד סי' כא אות ג).

[10] כ"כ בשו"ת דברי יוסף אירגאס (ס"ס כו), דהא דאמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו, היינו כשאין עדיפות בשלוחו יותר ממה שיש בו, אבל אם יש עדיפות – עדיף שתיעשה המצוה ע"י שלוחו. וכיוצא בזה כתב התבואות שור (סימן כח) על דרך שאמרו חז"ל בסוטה (יג.) הניחו לו כבודו בגדולים וכו'. והא דקיימא לן מצוה בו יותר מבשלוחו, הוא דוקא כשעושה כן מפני שאין רצונו לטרוח בעצמו, משא"כ אם עושה כן דרך כבוד

[11] כ"כ האו"ז (הל' מילה סי' קז אות ב-ג) וז"ל- וצריך לחפש אחר יהודי טוב לעשותו בעל ברית כדי שיבא אליהו ז"ל וישב על הקטידרא אצלו בשעת המילה כמ"ש רב שרירא גאון ז"ל וכו'. ע"כ. וכ"כ הרמ"א (סי' רסד ס"א).

[12] כ"כ היעב"ץ במגדל עוז (נחל תשיעי ראש א') שלא יקח סנדק או מוהל באהבת אדם או בשביל תועלת אם אינם ראויים כי תקנת הנער תלויה בכוונת המטפלים בו. ע"כ. וע"ע בברכ"י (סי' רסה סקי"ח) ובשו"ת תורה לשמה (סימן נ').

[13] רב פעלים (ח"ד סוד ישרים סוף סימן יא).

[14] רב פעלים (ח"ד סוד ישרים סוף סימן יא).

[15] רמ"א (יו"ד סימן רסה סע' יא).

[16] מהר"ם מרוטנבורג (ספר סיני וליקוטים סימן תקלה, וכן העתיק בתשב"ץ קטן [סי' שצז] בשמו).

[17] כ"כ המהר"ם מרוטנבורג (ספר סיני וליקוטים סימן תקלה, וכן העתיק בתשב"ץ קטן [סי' שצז] בשמו) וז"ל- אינו נראה לי כלל מנהג כשר, שנוהגין ברוב מקומות שהאשה יושבת בבית הכנסת עם האנשים, ומלין התינוק בחיקה. ואפילו אם בעלה מוהל, או אביה או בנה, דלאו אורחא ליכנס מקושטת בין האנשים ובפני השכינה. וכהאי גוונא פרכינן בפרק האיש מקדש (קדושין נב:) אשה בעזרה מנין, פן יתגרו בה פרחי כהונה (נזיר מה:). ועוד דאפילו בעיקר מילה לא נצטווית למול אפילו בנה, דכתיב (בראשית כא, ד) אשר צוה אותו, ודרשינן (קידושין כט.) אותו ולא אותה. ואם כן למה לי כולי האי שימולו לתוך חיקה ולחטוף לאנשים המצוה. ומי שיש בידו למחות ימחה, והמחמיר תבא עליו ברכה. ושלום מאיר בר ברוך זלה"ה. כאשר כתב מורנו צעקתי ימים רבים ולית דמשגח, כי נראה מכוער מאד, אף על גב דטרידי בעבידתייהו ולא מהרהרי, הרואים חושדים, ואפי' אדם עם אשתו. ועוד אין כל אדם יודע שהיא אשתו. ועוד וכי בחנם היתה עזרת נשים לבד. ונראה דמצוה הבאה בעבירה היא, כדכתיב (שמואל א טו, כב) הנה שמוע מזבח טוב. וכל איש הירא דבר ה' יש לו לצאת מבית הכנסת, פן יראה כמסייע ידי עוברי עבירה. והזהיר מורי רבינו טוביה ר' יקותיאל בר משה זלה"ה על הדבר כאשר כתב הרב. וגם נראה לי ומוספני על דבריו, אחרי ארי ולא אחרי אשה, ואפילו נזדמנה לו אשתו מסלקה לצדדים, הכי איתא בפרק עושין פסין (עירובין יח:). ולהכי אמרינן שם מנוח עם הארץ היה, דכתיב (שופטים יג, יא) וילך מנוח אחרי אשתו, ואפילו בשוק, כ"ש בבית הכנסת ובחיקה. ושלום מאיר בר ברוך זלה"ה. עכ"ל.

וכ"כ המהרי"ל (ספר מהרי"ל, מנהגים, הלכות מילה אות כב) וז"ל- אמר מהר"י סג"ל דכתב מהר"ם האשה שהיא בעלת ברית ליטול הילד מהיולדת להוליכו לב"ה להמול תוליכנו עד פתח ב"ה. ולא תכנס אל תוכו להיות ג"כ סנדיק לשם להמול הילד על ברכיה משום פריצות שתלך אשה בין אנשים.

[18] כ"כ רבנו יוסף חיים (הבן איש חי) בשו"ת רב פעלים (חלק ד – סוד ישרים סימן יא) וז"ל- באשה יש מניעה בזה משום פריצות וכמ"ש בש"ע, ועוד יש טעם אחר הואיל והסנדק חשיב כמקטיר קטורת וגם אמרו בזוה"ק שהוא המקריב עולה לכן אין מן הראוי שתהיה מצוה זו לכתחלה ע"י אשה.

[19] מהר"ם (שם) וז"ל- ועוד דאפילו בעיקר מילה לא נצטווית למול אפילו בנה, דכתיב (בראשית כא, ד) אשר צוה אותו, ודרשינן (קידושין כט.) אותו ולא אותה. ואם כן למה לי כולי האי שימולו לתוך חיקה ולחטוף לאנשים המצוה.

[20] כ"כ הפרישה (יורה דעה סימן רסה) וז"ל- ועיין במהרי"ל (הל' מילה סז ב) שכתב והביאו רמ"א בהגה סי"א דאין לאשה להיות סנדק שתאחז התינוק בשעת מילה לכתחילה וכו' מיהו היכא דלא אפשר ודאי מותר, וגם לא אסר מהרי"ל כי אם במילה לפני רבים ומשום דמחזי כפריצות ע"ש.

[21] מהרי"ל (מנהגים הלכות מילה אות א).

[22] כ"כ הרמ"א (סי' רסד ס"א) בשם המרדכי (ס"פ כל הגט).

[23] כ"כ הרמ"א (סי' רסד ס"א) בשם הגהות מרדכי (שבת) ותשובת הרא"ש (כלל יב). וע"ע בחתם סופר (חלק יורה דעה סימן רמו) ובערוך השלחן (סעיף יב).

[24] רמ"א (שם) בשם הרא"ש (שם).

[25] ט"ז (שם סק"ז).

[26] רב פעלים (ח"ב חלק יורה דעה סימן לה).

[27] שדי חמד (מערכת ב' סוף סימן כט) בשם ספר ברית אבות. וכ"כ בשו"ת יצחק ירנן (ח"ב יו"ד סימן ד'), וכתב שכן שמע מפי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שנהג כן.


עוד מאמרים: