למה צריך לעשות פריעה
ר' צבי אלימלך מדינוב – דרך פקודיך (מצות עשה ב חלק המחשבה)
המקובלים הראשונים כתבו טעם למצוה הזאת שנצטוינו לחתוך העור העב והעור הרך לפרעו עד העטרה, להיות בעור העב יש ג' גלדים, והם נגד ג' קליפות הטמאות אשר כל חיות הדברים הטמאים והאסורים על פי התורה הוא מג' קליפות הללו, והם צריכים כריתה וביטול לגמרי (כאשר באמת יתבטלו לעתיד לבא ב"ב), ומי שעושה דבר אשר לא תעשנה עפ"י חוקי התורה ממשיך על עצמו הקליפות הללו ומשעבד את נפשו חס ושלום להם, והם בחינת עבודה זרה ממש.
ועבור זה נצטוינו להכרית לגמרי מהאבר המוליד האדם הג' קליפות הללו, והעור הד' הוא נגד קליפת נוגה אשר היא מצרנית בין הקדושה להקליפה והיא נקראת תיקלא בזוהר הק' לשון משקל, כי כל הדברים העולמיים המותרים בעולם הזה חיותם מקליפות נוגה, וכאשר לוקח האדם הדברים הללו מעולם הזה כגון אכילה ושתיה וכיוצא מהנאת עולם הזה ומכוין בהם לעבודתו ית"ש שיהיה לו כח לעבוד השי"ת, אזי נכלל החיות מקליפות נוגה בקדושה, וזה כל האדם בעבודתו, משא"כ בכוונתו למלאות תאוותו אזי מטה החיות דנוגה אל הקליפות הטמאות לגמרי, ועבור זה נצטוינו לפרוע העור הד' הרך ולהטותו אל העטרה הבן הענין.
אלולי מצות המילה – לא היינו עובדי ה' בתמימות
יצא לנו לפי"ז בכלל המצוה הזאת לפרוש את עצמו מכל הדברים האסורים לגמרי עפ"י התורה, וגם לקדש את עצמו במותר לו שלא להנות ממותרי העולם רק עפ"י ההכרח המצטרך לתורה ולעבודה, דהיינו שילך בכח האכילה ההיא לעבוד את השי"ת. וכשמתבונן האדם בזה יראה אשר כל התורה כולה נכללת בזאת המצוה, ובזולת זה לא נקרא תמים במצוה זו. וזה ג"כ מה שאמר השי"ת התהלך לפני והיה תמים, בעסוק האדם במצוה זו כל ימי חייו יתבונן בזה ואז טוב לו, וכשימצא את עצמו חסר מכל הנ"ל הנה לא קיים המצות עדיין כראוי וישוב אל ד' וירחמהו, וזהו ג"כ ומלתם את ערלת לבבכם [דברים י טז] הבן.