דבקות בה' בזכות ברית מילה
תולדות יעקב יוסף (בראשית הקדמה)
והנה יש בעשיית המצות ג' בחינות, מחשבה ודבור ומעשה, ובכל א' מן ג' בחינות אלו יש מקום לדבק בו יתברך, וכל אחד נקרא ברית שלום, כמו איש המתווך שלום בין ב' הפכים על ידי ממוצע, ומבשרי אחזה אלו"ד כי ברית מיחד ומחבר דכר ונוקבא, וכ"כ בזוהר מפורש [פ' אחרי מות דף ע"ג ע"ב] וז"ל: תאנא אורייתא נקרא ברית, וקב"ה נקרא ברית [והיינו שבת שמא דקב"ה (זח"ב פח ב)], ורשימא קדישא נק' ברית, ובזה נתקשרו ישראל בהקב"ה וכו', יעו"ש.
ולכך מצינו שהתורה נקרא ברית, ושבת נק' ברית, וישראל נק' ברית, והוא בסוד עולם שנה נפש, המכונה בתואר מחשבה דבור מעשה….
ונחזור לענין הנ"ל שביארנו ענין ברית במחשבה ודבור ומעשה, שהיא שבת ותורה וישראל וכנ"ל.
ובזה יבואר מדרש פרש' אחרי מות (ויק"ר כא, ו) וז"ל: בזאת יבא אהרן אל הקדש (ויקרא טז, ג), בזכות התורה שנאמר (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה, בזכות המילה שנאמר (בראשית יז, י) זאת בריתי אשר תשמרו, בזכות השבת שנאמר (ישעיה נו, ב) אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שמר שבת, בזכות ישראל וכו'.
וקשה למה באלו דוקא. ולדברינו אתי שפיר, כי בזאת יבא אהרן אל הקדש, הוא להורות דרך לכל הרוצה להתקרב ליכנס פנימה אל הקודש, וכמ"ש בתיקונים יעו"ש. ולכך אמר כי הקירוב והדביקות הוא על ידי ברית, כמ"ש (ירמיה לא, לב) זאת הברית וכו', וכ"כ האר"י זלה"ה כי ברית היינו מלכות הדבוקה ביסוד וכו', והיא נק' זאת כנודע, ודרך הדביקות הוא במחשבה ודבור ומעשה, שהיא שבת ותורה וישראל, שכולם נקראו ברית כאמור, ויש בו מקום דביקות להתקרב אל הקודש, וז"ש בזאת יבא אהרן אל הקודש, שיהי' למודו בתורה כדי לדבק במלולא, ושבת כדי לדבק מחשבתו בו ית', וישראל ע"י מצות מילה בעובדא, הרי נשלם מחשבה ודבור ומעשה. והש"י יזכנו לדבק בו על דרך הנ"ל, וכמו שכתוב בפיך ובלבבך לעשתו (דברים ל, יד), אנס"ו.