אחיזת הערבים בארץ הקודש – בגלל ברית המילה שעשה ישמעאל
זוהר (כרך ב, שמות, פרשת וארא דף לב עמוד א)
רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי באורחא, א"ר יוסי לרבי חייא אמאי את שתיק הא אורחא לא אתתקן אלא במלי דאורייתא. אתנגיד רבי חייא ובכה פתח ואמר (בראשית יא) ותהי שרי עקרה אין לה ולד, ווי על דא ווי על ההוא זמנא דאולידת הגר לישמעאל.
א"ל רבי יוסי אמאי והא אולידת לבתר והוה לה ברא גזעא קדישא, א"ל את חמי ואנא חמינא והכי שמענא מפומוי דר"ש מלה ובכינא (ס"א א"ל מה היא א"ל ווי וכו') ווי על ההוא זמנא, דבגין דשרה אתעכבת כתיב (שם טז) ותאמר שרי אל אברם וגו' בא נא אל שפחתי וגו', ועל דא קיימא שעתא להגר למירת לשרה גבירתה והוה לה ברא מאברהם.
ואברהם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך, ואף על גב דקודשא בריך הוא הוה מבשר ליה על יצחק אתדבק אברהם בישמעאל עד דקודשא בריך הוא אתיב ליה ולישמעאל שמעתיך וגו', לבתר אתגזר ועאל בקיימא קדישא עד לא יפוק יצחק לעלמא.
ות"ח ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל ובעא קמי קודשא בריך הוא א"ל מאן דאתגזר אית ליה חולקא בשמך, א"ל אין, א"ל והא ישמעאל דאתגזר (ולא עוד אלא דאתגזר בר תליסר שנין) אמאי לית ליה חולקא בך כמו יצחק, א"ל דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי, ודא לאו הכי, ולא עוד אלא דאלין מתדבקין בי כדקא יאות לתמניא יומין ואלין רחיקין מני עד כמה ימים, א"ל ועם כל דא כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר טב בגיניה.
ווי על ההוא זמנא דאתיליד ישמעאל בעלמא ואתגזר, מה עבד קודשא בריך הוא ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא בגין ההוא גזירו דבהון, וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנא סגי כמה דגזירו דלהון בריקניא בלא שלימו, ואינון יעכבון להון לבנ"י לאתבא לדוכתייהו עד דישתלים ההוא זכותא דבני ישמעאל (ויקרא סט א) וזמינין בני ישמעאל לאתערא קרבין תקיפין בעלמא ולאתכנשא בני אדום עלייהו ויתערון קרבא בהו חד על ימא וחד על יבשתא וחד סמוך לירושלם וישלטון אלין באלין וארעא קדישא לא יתמסר לבני אדום, בההוא זמנא יתער עמא חד מסיפי עלמא על רומי חייבא ויגח בה קרבא תלת ירחין ויתכנשון תמן עממיא ויפלון בידייהו עד דיתכנשון כל בני אדום עלה מכל סייפי עלמא, וכדין יתער קודשא בריך הוא עלייהו הדא הוא דכתיב (ישעיה לד) כי זבח ליי' בבצרה וגו', ולבתר דא מה כתיב לאחוז בכנפות הארץ וגו' וישיצי לבני ישמעאל מינה ויתבר כל חילין דלעילא ולא ישתאר חילא לעילא על עמא דעלמא אלא חילא דישראל בלחודוי, הדא הוא דכתיב (תהלים קכא) יי' צלך על ידך ימינך, בגין דשמא קדישא בימינא ואורייתא בימינא ועל דא בימינא תליא כלא ותנינן דבעי לזקפא ימינא על שמאלא כמה דאוקמוה דכתיב (דברים לג) מימינו אש דת למו, ובזמנא דאתי (תהלים ס) הושיעה ימינך וענני, ובההוא זמנא כתיב (צפניה ג) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד, וכתיב (זכריה יד) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ברוך יי' לעולם אמן ואמן.
פירוש מילולי (פירוש הסולם) לדברי הזוהר הנ"ל:
ר"י ור"ח היו הולכים בדרך. אר"י לר' חייא, למה אתה שותק, הרי הדרך אינו מתתקן אלא בדברי תורה. נאנח ר' חייא ובכה. פתח ואמר, ותהי שרי עקרה אין לה ולד. אוי על זה, אוי על אותו זמן, שהולידה הגר את ישמעאל. אמר לו ר"י, למה. והרי שרה הולידה אחר שנולד ישמעאל, והיה לה בן גזע קדוש. ולמה אתה אומר אוי. אמר לו אתה רואה, ואני רואה, וכך שמעתי דבר מפיו של ר"ש, ובכיתי, שאמר, ווי על אותו זמן, כי משום ששרה נעכבה, כתוב, ותאמר שרי אל אברם וגו' בא נא אל שפחתי וגו' וע"כ השעה עמדה להגר, לרשת את שרה גבירתה, והיה להגר בן מאברהם. ואברהם אמר, לו ישמעאל יחיה לפניך, ואף על פי שהקב"ה היה מבשר לו על יצחק, התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב"ה השיבו ולישמעאל שמעתיך וגו'. ואח"כ נימול, ונכנס בברית הקדוש, מטרם שיצא יצחק לעולם. ובוא וראה ארבע מאות שנים עמד הממונה של בני ישמעאל, ובקש לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לו, מי שנימול יש לו חלק בשמך. אמר לו הקדוש ברוך הוא כן. אמר לו והרי ישמעאל שנימול, למה אין לו חלק בך כמו יצחק. אמר לו, זה נימול כראוי וכתיקוניו, וזה אינו כך. ולא עוד אלא שאלו מתדבקים בי כראוי לשמונה ימים. ואלו רחוקים ממני עד כמה ימים. אמר לו השר הממונה, ועם כל זה, כיון שנימול לא יהיה לו שכר טוב על זה. אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול, מה עשה הקדוש ברוך הוא, כלפי טענת השר של ישמעאל, הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט על ארץ הקדושה זמן הרבה בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שישלם הזכות של בני ישמעאל. ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות גדולות בעולם, ויתאספו בני אדום עליהם, ויערכו עמהם מלחמה, אחת על הים, ואחת על היבשה, ואחת סמוך לירושלים, וימשלו אלו על אלו, וארץ הקדושה לא תמסר לבני אדום. באותו זמן, יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומי הרשעה, ויערוך עליה מלחמה ג' חדשים, ויתאספו שם עמים, ויפלו בידיהם, עד שיאספו עליה כל בני אדום מכל קצוי העולם. ואז יתעורר הקדוש ברוך הוא עליהם. זהו שכתוב, כי זבח לה' בבצרה. ולאחר כך, מה כתוב, לאחוז בכנפות הארץ וגו', ויכלה את בני ישמעאל מן הארץ, וישבר כל הכחות שלמעלה, ולא ישאר כח למעלה על עם העולם, דהיינו ישראל, אלא כח ישראל בלבדו. ז"ש ה' צלך על יד ימינך. משום שהשם הקדוש הוא בימין. והתורה היא בימין, וע"כ הכל תלוי בימין. ולמדנו, שצריכים להגביה את הימין על השמאל. כמו שבארוהו, שכתוב, מימינו אש דת למו. ולעתיד לבא כתוב, הושיעה ימינך וענני. ובזמן ההוא כתוב, כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. וכתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
שו"ת עשה לך רב (ח"א סי' ז-יב, הרב חיים דוד הלוי):
בלשון זוהר זה לא נתברר הנימוק למלחמתם של העמים נגד ישראל לצדם של בני ישמעאל. אך במקום אחר ביארו מפרשי הזוהר את הנימוק. וזו לשון הזוהר: ויזדווגון כלהון עממיא על ברתיה דיעקב לאדחייא לה מעלמא. ועל ההיא זימנא כתיב, ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, והרמ"ק בספרו "אור יקר" (כתב יד מודינא דף 122 ההולך ונדפס בירושלים) הגירסא בזוהר: ויזדמנון כלהו עממיא וכו' ובפירוש הרמ"ק זה לשונו: "ויזדמנון כלהו עממיא, שיעשו עצת שלום ביניהם ויתהפכו לישראל להשמיד מפני שהקימו להם מלכות, ותהיה עת צרה ליעקב, אמנם לא יבואו לשבר, אלא, "וממנה יושע". הנה מבואר בדברי חכמי האמת גם הנימוק לשנאת ישראל באחרית – הימים. ואולי שזה היה מקור דבריו של הגרי"מ חרל"פ בספרו "מי מרום ממעיני הישועה", וזו לשונו: "וכן לעתיד, מקודם ירשו האומות לישראל להיאחז בארצם, וזה יהיה אך לגאולה של יציאה מהגלות, ואולם כשיגיע תוך גילוי הגאולה בכל הוד כליל תפארתה וקדש שלמותה, אז יהפכו כל העמים לרודפים, ויבואו על ה' ועל משיחו, ואז תהיה מלחמת גוג ומגוג, ויפלו על הרי ישראל, והיה ישראל כלו קודש לה' ויתגלה משיח בן דוד". כונתנו בדברינו אלה, לחזק ברכים כושלות מעומס המלחמות הפוקד את עם ישראל בשלבי גאולתו אלה, וכי הדבר היה ברור וידוע לחכמי האמת, ומרומז בדברי הנביאים, ואדרבא חובתנו להאמין, כי דוקא מתוך מלחמות קשות אלה תצמיח גאולת ישראל השלימה.
משנה שכיר (פרשת וירא, הרב יששכר שלמה טייכטל):
גרש את האמה הזאת ואת בנה [כא, י]
במדרש [הובא בדמשק אליעזר כד] כשראתה שרה שמשה לא יכנס לארץ ישראל אמרה [בראשית כא, י] גרש את האמה ואת בנה ע"כ. והיא פליאה, מובא בספרים. והאיר ה' עיני בביאור פליאה זו עם דברי הזוה"ק סוף פרשת וארא [לב, א], וז"ל הזוה"ק, תא חזי ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל ובעא קמי' קב"ה, א"ל מאן דאתגזר אמאי לית לי' חולקא בך כמו יצחק, א"ל דא איתגזר כדקא יאות וכתיקונוי ודא לאו הכי, ולא עוד אלא דאלין מתדבקין בי כדקא יאות לתמניא יומין ואלין רחיקין מני עד כמה ימים, א"ל ועם כל דא כיון דאיתגזר לא יהא לי' אגר טב בגיני'. ווי על האי זימנא דאיתילד ישמעאל בעלמא ואתגזר. מה עבד הקדוש ברוך הוא, ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא בגין ההוא גזירו דבהו, וזמנין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהו ריקניא מכלא זמנא סגי כמה דגזירו דלהון ברקניא בלא שלימו, ואינון יעכבון להון לבנ"י לאתבא לדוכתייהו עד דישתלם ההוא זכותא דבני ישמעאל, עכ"ל עיין שם.
הרי דשרו של ישמעאל טען אמאי נדחה מיצחק כיון דיש לו זכות דמילה, רק מפני שלא הי' בשלימות נתנה לו ארץ ישראל בעת שהוא ריקן מכל בשכרו. וידוע דארץ ישראל הוא ריקן דוקא בגלות, אבל בעת שהוא בנוי אז הוא שלם בכל מיני קדושות. ועיין בפרי מגדים בה' ת"ב [סי' תקסא סק"א] בשם ר' גרשון קיטובער ז"ל. וא"כ אז לא היו יכולין ליתן לו זה בשכרו, ושוב הי' טענה להשר למה רוצין לדחותו מיצחק. וידוע [הובא במגלה עמוקות ואתחנן אופן כ] דאילו נכנס משה לארץ ישראל לא הי' גלות וארץ ישראל הי' נשאר בקדושתו, וממילא לא הי' אפשר ליתן ארץ ישראל לישמעאל בשכרו ואז לא הי' אפשר לדחותו לגמרי, אבל יען שמשה לא נכנס לארץ ונגזרה גזרת גלות וחורבן ארץ ישראל ונשאר ריקן, ואפשר מה ליתן בשכר ישמעאל, על כן שפיר היו יכולין לדחותו מקדושה דעלאה ושלא יהיה לו חלק בקדושת יצחק אבינו ז"ל, וכמבואר בזוהר בפ' וירא [קיח, ב] וז"ל, בגין כך אמרת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת, אנא ידענא דלא ירית לעלמין חולקא דמהימנותא ולא יהא לי' עם ברי חולקא לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי, וקובה"ו בעא לאפרשא בלחודוי זרעא קדישא כדקא יאות, עיין שם.
הרי דשרה רוצית שיפרשו לגמרי זה מזה, וזה הי' אפשר ע"י דהי' איזה מקום ריקן ליתן לו בשכרו, וזה הי' ע"י שמשה לא נכנס לארץ ישראל. וזה המכוון במדרש הנ"ל כשראתה שרה שמשה לא יכנס לארץ ישראל א"כ יש מה ליתן לו, אמרה גרש את האמה ואת בנה, וא"ש והבן.
ר' לוי יצחק מברדיטשב (קדושת לוי בראשית פרשת לך לך)
ידו בכל ויד כל בו (טז, יב). הכלל, בעונותינו הרבים גדולת ישמעאל מחמת המילה, וכן מבואר בזוהר הקדוש (ח"ב לב, א). והנה ברית נקרא 'כל' כמבואר בשערי אורה (שער השני). וזהו 'ידו' לשון ממשלה 'בכל'. 'ויד כל בו', כי באמת הישמעאלים הם בלא פריעה, אבל אנו זרע ישראל במילה ופריעה, והנה במילה יש שני ענינים, החתוך בכלי, ופריעה ביד, וזהו הרמז 'ויד כל בו', הם זרע ישראל שהם בפריעה ביד, וזהו יד 'כל' הרומז על הברית כנ"ל, 'בו' ימשול בישמעאל.