דברי חז”ל בשבח ברית מילה

כדאי ללמוד את דברי חז”ל בשבח ברית המילה בליל הברית לאחר סדר ברית יצחק/וואכנאכט (הלימוד שעושים בליל הברית). דהיינו אחרי שמסיימים את סדר הלימוד בספר הזוהר.

י”ג בריתות שנכרתו על ברית מילה

לפני שאביא את דברי חז”ל בשבח ברית המילה, אביא את הפסוקים בהם מוזכרות י”ג הבריתות שכרת ה’ עם אברהם על ברית המילה. הפסוקים הללו כתובים בחומש בראשית פרשת לך לך פרק יז.

1. (פסוק ב) וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד:
2. (פסוק ד) אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם:
4-3. (פסוק ז) וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ:
5. (פסוק ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם:
6. (פסוק י) זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר:
7. (פסוק יא) וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם:
9-8. (פסוק יג) הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם:
10. (פסוק יד) וְעָרֵ֣ל׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־ בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר: ס
12-11. (פסוק יט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־ בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו:
13. (פסוק כא) וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת:

משנה נדרים (פרק ג משנה יא)

אין הערלה קרויה אלא לשם עכו”ם שנא’ (ירמיה ט) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב. ואומר (שמואל א יז) והיה הפלשתי הערל הזה. ואומר (שמואל ב א) פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים.
רבי אליעזר בן עזריה אומר: מאוסה ערלה שנתגנו בה הרשעים שנאמר כי כל הגוים ערלים.
רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות.
ר’ יוסי אומר: גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה.
רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה.
ר’ נחמיה אומר: גדולה מילה שדוחה את הנגעים.
רבי אומר: גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים. דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו שנאמר (ירמיה לג) כה אמר ה’ אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.

תלמוד בבלי מסכת שבת (דף קל עמוד א)

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה – עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין – עדיין היא מרופה בידם.

זוהר פרשת לך־לך דף צ’

קטע זה של הזוהר אומרים בלימוד בליל הברית (ברית יצחק), לקטע הזוהר שבסדר הלימוד לחץ כאן.

מכילתא דרבי ישמעאל (יתרו מסכתא דבחדש פרשה ו)

(מצות מילה הייתה אחת מהמצות שהמלכויות הרשעות גזרו על עם ישראל לא לקיים. ונכתב על זה במכילתא כך-)

לאוהבי ולשומרי מצותי. לאוהבי, זה אברהם אבינו וכיוצא בו; ולשומרי מצותי, אלו הנביאים והזקנים. רבי נתן אומר, לאוהבי ולשומרי מצותי, אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצות. מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני…

מדרש תנחומא (פרשת תזריע סימן ז)

וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב ג). אין כתיב כאן שיוציא הוצאות, ראה כמה ישראל מחבבין את המצות, כמה הן מוציאין הוצאות כדי לשמרן, אמר הקדוש ברוך הוא אתם משמחין את המצות, אף אני אוסיף לכם שמחה, שנאמר ויספו ענוים בה’ שמחה (ישעיה כט יט).
שאל טורנוסרופוס הרשע את ר’ עקיבא איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?
א”ל: של בשר ודם נאים.
אמר לו טורנוסרופוס הרשע: הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות כהם?
א”ל ר’ עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם.
אמר לו: למה אתם מולים. א”ל: אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביאו לי שבולים וגלוסקאות, אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם – אין אלו נאים?! הביאו לי אנוצי פשתן וכלים מבית שאן, א”ל: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם – אין אלו נאים?!
א”ל טורנוסרופוס: הואיל הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו.
א”ל ר’ עקיבא: ולמה שוררו (חבל הטבור) יוצא בו? לא תחתוך אמו שוררו! ולמה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן, לכך אמר דוד “אמרת ה’ צרופה מגן הוא לכל החוסים בה” (תהלים יח לא).

מדרש תנחומא (פרשת לך לך)

אמר ר’ יוסי: בא וראה כמה חביבה מילה לפני הקדוש ברוך הוא, כשאמר לאברהם שימול, היה קשה עליו, אמר, אם אני מל עכשיו אני חסר אבר אחד. א”ל הקדוש ברוך הוא: עד שלא תימול שמך אברם וחשבון אותיותיו רמ”ג, ואבריו של אדם רמ”ח אברים, הרי אתה חסר ה’ אברים, וכשתמול אתה שלם. אמר לפניו: רבונו של עולם היאך?. א”ל: לא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם (בראשית יז ה), ואתה נעשה שלם.

פרקי דרבי אליעזר פרק כט

נִסָּיוֹן הַשְּׁמִינִי: וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים [בראשית יז, א]. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים [שם א]. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד עַכְשָׁו לֹא הָיִיתָ תָּמִים לְפָנַי, אֶלָּא מֹל בְּשַׂר עָרְלָתְךָ מֵעָלֶיךָ וְהִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, שֶׁהָעָרְלָה טְמֵאָה הִיא מִכָּל הַטֻּמְאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [ישעיה נב, א] לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא. שֶׁהָעָרְלָה מוּם הִיא מִכָּל מוּמִים. מֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתְךָ, וְהִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שָׁלַח וְקָרָא לְשֵׁם בֶּן נֹחַ, וּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וּבְשַׂר עָרְלַת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כו] בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. מַהוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בִּגְבוּרַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַיּוֹם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אַתְיָא עֶצֶם עֶצֶם מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים. מַה לְּהַלָּן וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא [ויקרא כג, כח], שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִמּוֹל אַבְרָהָם.
וּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה דַּם הַבְּרִית שֶׁל מִילָה שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וּמְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם טז, ל] כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם וְגוֹ’. וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּמּוֹל וְנִשְׁאַר דָּמוֹ, שָׁם נִבְנָה הַמִּזְבֵּחַ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר וְאֶת כָּל דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ [שם ד, לד], וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי [יחזקאל טז, ו].
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר: כָּל הַנִּמּוֹלִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כְּאֵב הוּא לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית לד, כה] וַיְהִי בַיוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. וּלְכָךְ שָׁנוּ חֲכָמִים מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁלוֹ שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בַּשַּׁבָּת. וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ [שמות יב, מח] וְלֹא יִגַּע בַּמִּקְדָּשׁ, הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעָרְלָה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: בְּיוֹם שֶׁנִּמּוֹל אַבְרָהָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כְּאֵב הָיָה לוֹ מְאֹד כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָקַב חֹר אֶחָד בַּגֵּיהִנֹּם, וְהִרְתִּיחַ אֶת הַיּוֹם כְּיוֹמָן שֶׁל רְשָׁעִים, וְיָצָא וְיָשַׁב לוֹ בְּפֶתַח הָאֹהֶל לְרוּחַ הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית יח, א] וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בּוֹאוּ וּנְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, שֶׁמִּדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים גְּדוֹלָה לְפָנָי, מִיָּד יָרְדוּ הַמַּלְאָכִים וּבִקְּרוּ אֶת אַבְרָהָם.
בּוֹא וּרְאֵה כֹּחָהּ שֶׁל מִילָה, שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִמּוֹל אַבְרָהָם הָיָה נוֹפֵל וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יז, יז] וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו. עַכְשָׁו שֶׁנִּמּוֹל הוּא יוֹשֵׁב וַאֲנִי עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יח, א] וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל וְגוֹ’, וּכְתִיב [שם ב] וַיִּשָׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו.
רַבִּי זְעִירָא אוֹמֵר: חָמֵשׁ עֲרָלוֹת בָּעוֹלָם, אַרְבַּע בָּאָדָם וְאַחַת בָּאִילָן.
אַרְבַּע בָּאָדָם מִנַּיִן, עָרְלַת הָאֹזֶן, שֶׁנֶּאֱמַר [ירמיה ו, י] הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם. עָרְלַת שְׂפָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות ו, יב] וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. עָרְלַת הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים י, טז] וּמַלְתֶּם אֶת עָרְלַת לְבַבְכֶם. עָרְלַת בָּשָׂר מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית יז, יד] וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. וְאוֹמֵר, כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב [ירמיה ט, כה]. וְעָרְלַת הַלֵּב אֵינָהּ מַנַּחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ. וּלֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵסִיר אֶת עָרְלַת הַלֵּב מֵעֲלֵיהֶן וְאֵינָן מַקְשִׁין אֶת עָרְפָּם לִפְנֵי בוֹרְאָם, שֶׁנֶּאֱמַר [יחזקאל לו, כו] וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. וְאוֹמֵר [דברים י, טז] וּמַלְתֶּם אֶת עָרְלַת לְבַבְכֶם.
אַחַת בָּאִילָן, שֶׁנֶּאֱמַר [ויקרא יט, כג] וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ.
רַבִּי זְרִיקָא אוֹמֵר: אֵין עֵץ הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא עֵץ הַגָּפֶן. אִם אֵינָן כּוֹרְתִין אֶת עֵץ עָרְלָתוֹ, כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עוֹלְלוֹת קְטוּפִין וְלֹא טוֹבִים לַמַּרְאֶה, וְנִפְסָל יֵינוֹ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְאִם כּוֹרְתִין עֵץ עָרְלָתוֹ, כָּל פֵּרוֹת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה טוֹבִים לַמַּרְאֶה, וְנִבְחָר יֵינָם לְהַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כָּךְ אָבִינוּ אַבְרָהָם, עַד שֶׁלֹּא נִמּוֹל, הַפְּרִי שֶׁעָשָׂה לֹא הָיָה טוֹב בְּמַעֲשָׂיו וְנִפְסַל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּכְשֶּׁנִּמּוֹל הַפְּרִי שֶׁעָשָׂה הָיָה טוֹב בְּמַעֲשָׂיו וְנִבְחַר יֵינוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כְּיֵין נֶסֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר [במדבר טו, ז] וְיַיִן לַנֶּסֶךְ.
רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: כָּל מַכְחִישֵׁי הַשֵּׁם הַבָּאִים בְּיִשְׂרָאֵל נִמּוֹלִים בְּטוֹבָתָם וּבִרְצוֹנָם, וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם הֵם נִמּוֹלִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מַאֲמִינִים בָּהֶם עַד שִׁבְעָה דוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ הַמַּיִם לְמוֹצָאֵיהֶם. אֲבָל עֲבָדִים נִמּוֹלִים שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם וְשֶׁלֹּא בִרְצוֹנָם, וְאֵין אֱמוּנָה בַּעֲבָדִים. כָּךְ כָּל עֲבָדִים שֶׁנִּמּוֹלוּ עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ, לֹא נִתְקַיְּמוּ לֹא הֵם וְלֹא זַרְעָם בְּיִשְׂרָאֵל. וּמִנַּיִן שֶׁמָּלָן, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית יז, כז] וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בַּיִת נִמֹּלוּ. וְלָמָּה מָלָן, בִּשְׁבִיל הַטָּהֳרָה, שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ אֶת אֲדוֹנֵיהֶם בְּמַאֲכָלֵיהֶם וּבְמִשְׁתֵּיהֶם. שֶׁכָּל מִי שֶׁאוֹכֵל עִם הֶעָרֵל, כְּאִלּוּ אֹכֵל עִם הַכֶּלֶב, מָה הַכֶּלֶב שֶׁלֹּא נִמּוֹל כָּךְ הָעֶבֶד שֶׁלֹּא נִמּוֹל. וְכָל הַנּוֹגֵעַ בְּעָרֵל כְּנוֹגֵעַ בַּמֵּת. וְכָל הָרוֹחֵץ עִמּוֹ כְּרוֹחֵץ עִם הַמְּצֹרָע, שֶׁהֵם בְּחַיֵּיהֶם כַּמֵּתִים וּבְמוֹתָם כְּנִבְלַת הַשָׂדֶה. וְאֵין תְּפִלָּתָן נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר [תהלים קטו, יז] לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן נִמּוֹלִין, תְּפִלָּתָן נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר [שם יח] וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ.
רַבִּי אוֹמֵר: יִצְחָק מָל אֶת יַעֲקֹב, וְעֵשָׂו מָאַס בַּמִּילָה כְּשֵׁם שֶׁמָּאַס אֶת הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כה, לד] וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה. וְיַעֲקֹב דָּבַק בִּבְרִית מִילָה וּמָל אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ בְּנֵי יַעֲקֹב נִמּוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר [שם לד, כב] אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים וְגוֹ’. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁבְּנֵי יַעֲקֹב הָיוּ נִמּוֹלִין, וּמָלוּ לִבְנֵיהֶם וְהִנְחִילוּהָ לְחָק עוֹלָם, עַד שֶׁעָמַד פַּרְעֹה וְגָזַר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וּמָנַע מֵהֶם בְּרִית מִילָה. וּבְיוֹם שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נִמּוֹלוּ כֻלָּם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר [יהושע ה, ה] כִּי מֻלִּים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְגוֹ’. וְהָיוּ לוֹקְחִים דַּם מִילָה וְדַם פֶּסַח, וְהָיוּ נוֹתְנִין עַל מַשְׁקוֹף בָּתֵּיהֶן, וּכְשֶׁעָבַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת דַּם הַבְּרִית וְדַם הַפֶּסַח, נִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר [יחזקאל טז, ו] וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְכִי מָה רָאָה הַכָּתוּב לוֹמַר שְׁתֵּי פְעָמִים בְּדָמַיִךְ חֲיִי. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּזְכוּת דַּם בְּרִית מִילָה וְדַם פֶּסַח גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם, וּבִזְכוּתָם אַתֶּם עֲתִידִין לִגָּאֵל בְּסוֹף מַלְכוּת רְבִיעִית, לְכָךְ נֶאֱמַר שְׁתֵּי פְעָמִים בְּדָמַיִךְ חֲיִי.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא עִכֵּב אַבְרָהָם מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ. וּכְשֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, בֶּן שְׁמוֹנָה יָמִים הִגִּישׁוֹ לַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כא, ד] וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים. וְהִגִּישׁוֹ לְמִנְחָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעָשָׂה שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים חַיָּב אָדָם לַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁזָּכָה לָמוּל אֶת בְּנוֹ כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ח] וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק.
שְׁלשָׁה עִנּוּיִין הֵן, עִנּוּי הַצּוֹם, וְעִנּוּי בֵּית הָאֲסוּרִין, וְעִנּוּי הַדֶּרֶךְ. עִנּוּי הַצּוֹם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים לה, יג] עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי. עִנּוּי בֵּית הָאֲסוּרִין מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר [שם קה, יח] עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ. עִנּוּי הַדֶּרֶךְ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר [שם קב, כד] עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי. וּמֵעִנּוּי הַדֶּרֶךְ לֹא מָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר [יהושע ה, ז] כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא נִמוֹלוּ שָׁמְעוּ קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי וְנָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה. אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם נִמּוֹלִין הָיוּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּרִיעָה, וְכָל מִי שֶׁמָּל וְלֹא פָרַע אֶת הַמִּילָה כְּאִלּוּ לֹא מָל. וּכְשֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִמּוֹלִין כְּתִקְנָן חֲזֹר וּמֹל אוֹתָם פַּעַם שְׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ב] מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית. וְקִבֵּץ כָּל הָעֲרָלוֹת עַד שֶׁעָשָׂה אוֹתָם כַּגִּבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ג] וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל לוֹקְחִין אֶת הָעָרְלָה וְאֶת הַדָּם וּמְכַסִּין אוֹתָן בַּעֲפַר הַמִּדְבָּר. וּכְשֶׁבָּא בִלְעָם הַקּוֹסֵם רָאָה אֶת כָּל הַמִּדְבָּר מָלֵא מֵעָרְלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר מִי יוּכַל לַעֲמֹד בִּזְכוּת בְּרִית דַּם הַמִּילָה שֶׁהוּא מְכֻסֶּה בֶּעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר [במדבר כג, י] מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים מְכַסִּין אֶת עָרְלַת הַדָּם בַּעֲפַר הָאָרֶץ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִמְשְׁלוּ לֶעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כח, יד] וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ.
וְכָךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל נְהוּגִין לָמוּל, עַד שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת, וּמַלְכוּת אֶפְרַיִם מָנְעוּ מֵהֶם אֶת הַמִּילָה. וְעָמַד אֵלִיָּהוּ זָכוּר לְטוֹב וְקִנֵּא קִנְאָה גְדוֹלָה, וְנִשְׁבַּע עַל הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא לְהוֹרִיד טַל וּמָטָר עַל הָאָרֶץ, וְשָׁמְעָה אִיזֶבֶל וּבִקְשָׁה לַהֲרֹג אוֹתוֹ. עָמַד אֵלִיָּהוּ וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, טוֹב אַתָּה מֵאֲבוֹתֶיךָ, עֵשָׂו בִּקֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כז, מא] יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי. וּבָרַח מִלְּפָנָיו וְנִמְלַט, שֶׁנֶּאֱמַר [הושע יב, יג] וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם. פַּרְעֹה בִקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת משֶׁה, וּבָרַח מִלְּפָנָיו וְנִמְלַט, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות ב, טו] וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה. שָׁאוּל בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת דָּוִד, וּבָרַח מִלְּפָנָיו וְנִמְלַט, שֶׁנֶּאֱמַר [ש”א יט, י] וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט. לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא בוֹרֵחַ נִמְלָט.
עָמַד אֵלִיָּהוּ וּבָרַח מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנִמְלַט, שֶׁנֶּאֱמַר [מ”א יט, ח] וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה. נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ [שם ט], אָמַר לוֹ קַנֹּא קִנֵּאתִי [שם י]. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְעוֹלָם אַתָּה מְקַנֵּא, קִנֵּאתָ בַּשִּׁטִּים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [במדבר כה, יא] פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וְגוֹ’. וְכָאן אַתָּה מְקַנֵּא. חַיֶּיךָ, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בְּרִית מִילָה עַד שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ. מִכָּאן הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מוֹשַׁב כָּבוֹד לְמַלְאַךְ הַבְּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר [מלאכי ג, א] וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא וְגוֹ’. אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יָחִישׁ וְיָבִיא בְחַיֵּינוּ מָשִׁיחַ לְנַחֲמֵנוּ, וִיחַדֵּשׁ לְבָבֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְגוֹ’ [שם כד].

אגדת בראשית (פרק יז אות א-ב)

כה אמר ה’ אם לא בריתי יומם ולילה (ירמי’ לג כה). זה שאמר הכתוב ‘הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס’ (תהלים עד כ). הבט לברית אף על פי שאין לישראל מעשים טובים הקדוש ברוך הוא גואלן בזכות המילה.
הבט לברית כשהיו ישראל במצרים היו משתחווים לע”ז, שנאמר ‘ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו’ (יחזקאל כ ז). ולא גאלן אלא בזכות מילה, שנאמר ‘וגם אני שמעתי את נאקת וגו’ ואזכור את בריתי’ (שמות ו ה). וכתיב וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו’ (שמות ב כד).
יצאו ממצרים ובאו לים והיו ממרים, שנאמר וימרו על ים בים סוף וגו’ (תהלים קו ז), וביקש הים לחונקן, שנאמר ‘והמים להם חומה’ (שמות יד כב), שנתמלא עליהם חימה ובקשו לחונקן. כיון שהגיעו המים לבגדיהם תלו בגדיהם מן המים, כיון שראה המים את המילה ברח, שנאמר ‘הים ראה וינס’ (תהלים קיד ג), ומה ראה הים מילה וברח, ולא נקרע אלא בזכות מילה, שנאמר ”לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג).
באו למדבר ובטלו את המילה ארבעים שנה, שנאמר ‘כי מולים היו כל העם היוצאים… כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר… ואת בניהם הקים…’ (יהושע ה, ה-ז).
כל ישראל בטלו את המילה ארבעים שנה, חוץ משבטו של לוי, שהן היו מלים את בניהם, שנאמר ‘ובריתך ינצורו’ (דברים לג ט), זה ברית מילה.
באו ישראל לעבור בירדן והיו ערלים ושבטו של לוי מהולין, והיו סובלין את הארון, ובקשו מי הירדן לחנוק את ישראל, מפני שהיו ערלים, מיד עשה להן הקדוש ברוך הוא נסים, באותה שעה כינס הקדוש ברוך הוא ששים ריבוא בין שני בדי ארון אצל הלוים, כדי שיראו מי הירדן מילה ויברחו, שנאמר הירדן יסב לאחור, אמר להן יהושע ‘הנה ארון הברית אדון כל…’ (יהושע ג יא), והיו ששים ריבוא עומדים בין שני בדי ארון כביכול היו מעקצין את הארון בערלותם, והיכן פירושו של דבר? בירמיה, שנאמר ‘הלוך וקנית לך אזור פשתים’ (ירמיהו יג א), שלא נינער פשתן שלו אלא עם הקוצים שלו, ושמתו על מתניך (ירמיהו יג), והיה מעקץ לירמיהו אמר לפניו רבונו של עולם קוצים יש בו והן מעקצין אותי ואני מצטער, אמר לו הקדוש ברוך הוא ולא כך עשו בני בירדן כשהכנסתי אותם בין שני בדי ארון, והיו מעקצין את הארון בערלתם כקוצים, שנאמר ‘כי כאשר ידבק האזור…’ (ירמיהו יג יא). ומנין שערלה נקראת קוצים, שנאמר ‘כה אמר ה’ לאיש יהודה ולירושלים נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים’ (ירמיהו ד ג), וכתיב ‘המולו לה’ והסירו ערלת לבבכם…’ (ירמיהו ד, ד), הרי שהוא כקוצים.
ראה מה ערלה שנואה לפני הקדוש ברוך הוא, משה גדול הנביאים וחכמים וצדיקים על שעכב שעה אחת את המילה בקש הקדוש ברוך הוא להרגו, שנאמר ‘ויהי בדרך במלון וגו’ ויבקש המיתו’ (שמות ד כד), ישראל אם יבטלו את המילה אין העולם חרב מיד?! לכך נאמר אם לא בריתי יומם ולילה.

דבר אחר ‘אם לא בריתי’. שאל אגריפס המלך את ר’ אליעזר הגדול, אמר לו: ואם חביבה מילה לפני הקדוש ברוך הוא, למה לא כתובה במתן תורה עם עשרת הדברות, הרי הזהיר על עבודת אלילים, ועל שבועת השם, ועל השבת, ועל כיבוד אב ואם, ועל הרוצח, ועל ניאוף, ועל גנבה, ועל עדות שקר, ועל חימוד, על כל אלו מזהיר, אבל על המילה לא הזהיר.
אמר לו ר’ אליעזר: אתה אמרת לי שאתה יודע לקרות את התורה, והרי אין אתה יודע, אמרו לו טול והסתכל שעד שלא נתן הקדוש ברוך הוא את התורה נתן להם את המילה, ומניין שנאמר ‘בחדש השלישי וגו’, ומשה עלה וגו’, אתם ראיתם וגו’, ועתה אם שמוע וגו’, ושמרתם את בריתי’ (שמות יט, א-ה), זו ברית מילה. וכן שנה ר’ אליעזר ושמרתם את בריתי, זו ברית מילה, ורבי עקיבא אומר זו שבת, לכך נאמר אם לא בריתי יומם ולילה.

רמב”ם (הלכות מילה פרק ג הלכה ח-ט)

מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגוים שנאמר כי כל הגוים ערלים, וגדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו’, וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אף על פי שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.
בא וראה כמה חמורה מילה שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אע”פ שהיה בדרך.
וכל מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות, שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה יי’, מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב, ושם הוא אומר אתם נצבים היום כולכם לעברך בברית יי’ אלהיך הרי שלש בריתות, ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות עם אברהם אבינו, ואתנה בריתי ביני וביניך, אני הנה בריתי אתך, והקימתי את בריתי ביני וביניך, לברית עולם, ואתה את בריתי תשמור, זאת בריתי אשר תשמרו, והיה לאות ברית, והיתה בריתי בבשרכם, לברית עולם, את בריתי הפר, והקימתי את בריתי אתו, לברית עולם, ואת בריתי אקים את יצחק.

ר’ יעקב בעל הטורים (טור יו”ד הל’ מילה סי’ רס)

מצות עשה לכל אדם מישראל שימול את בנו. וגדולה היא משאר מצות עשה שיש בה צד כרת. וגם נכרתו עליה י”ג בריתות בפרשת מילה. ולא נקרא אברהם שלם עד שנימול. ובזכותה נכרת לו ברית על נתינת הארץ. והיא מצלת מדינה של גיהנם כמו שאמרו חכמים שאברהם אבינו יושב בפתחה של גיהנם ואינו מניח ליכנס בו לכל מי שנמול. ומאוסה היא הערלה שנתגנו בה העובדי כוכבים שנא’ כי כל הגוים ערלים.
וכל המפר ברית של אברהם אבינו שאינו מל או שמושך ערלתו אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה”ב. וצא ולמד ממשה רבינו שלא נתלה עליה אפילו שעה אחת שאיחר אותה אלא נענש מיד אף על פי שהיה בדרך. על כן צריך ליזהר בה מאד וגם כי היא אות ברית חתום בבשרנו. ואינה כשאר כל המצות כמו התפילין והציצית שאינן קבועין בגוף וכאשר יסירם יסיר האות. אבל המילה היא אות חתום בבשרינו ומעידה בנו שבחר בנו השם מכל העמים. ואנחנו עמו וצאן מרעיתו אשר לדור ודור אנחנו חייבים לעובדו ולספר תהלתו.


לשאלות התייעצות ולכל דבר אחר – מוזמנים (בשמחה!) ליצור קשר ב-


לדף של כל דברי התורה – לחץ כאן

דברי תורה ארוכים

דברי תורה קצרים

עוד נושאים בקשר לברית מילה: