טעמי המנהג (ברית יצחק)

בזוהר

המקור למנהג לערוך סדר לימוד בליל הברית הוא על פי המבואר בזוה”ק (פרשת לך לך דף צג): בההוא ליליא כנס ההוא גברא כל הנו רחמוהי, וכל ההוא ליליא אשתדלו באורייתא, ולא הוה מאן דנאים.

בגמרא

בגמרא (בבא קמא פ.) כתוב כך: ‘רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי ישוע הבן’. ופירש רבנו תם שנולד שם בן, וקראו לאירוע כך משום שתינוק שנולד – נושע ונמלט ממעי אמו. כמו שכתוב ‘והמליטה זכר’, נקט לשון ישועה (המליטה-נמלט-ישועה), והיו רגילים לעשות סעודה. והיינו בלילה שלפני המילה. והביא הדגול מרבבה (יו”ד סי’ קעח ס”ג) מקור זה.

במדרש

כתוב במדרש תנחומא (פרשת תזריע): ‘וביום השמיני ימול בשר ערלתו, בא וראה כמה מחבבין ישראל את המצות, שהן מוציאין יציאות הרבה כדי לחבב את המצוה. א”ל הקדוש ברוך הוא אף אני מוסיף לכם שמחה, שנאמר, ויספו עניים בה’ שמחה וכו’. עד כאן. ומכאן נהגו אור שמיני שעושים סעודה של שמחה ומשתה כדי להרבות בכבוד המצוה העומדת להתקיים מחר (אוצר הברית (סי’ ז’ ס”ג) בשם ספר כללי המילה לר’ יעקב הגוזר).

בדברי רבותינו הראשונים

מנהג זה הובא במחזור ויטרי (כתבו רבנו שמחה מויטרי, תלמיד רש”י, עמוד 627), שמנהג אבותינו תורה היא. וכתב עוד שהסנדק עושה סעודה זו, מפני שגם הוא מסייע לדבר מצוה.

בדברי רבותינו האחרונים

לילה זה נקרא גם ליל שמירה (ספר תוכחת חיים). והטעם שנוהגים להקיץ ולשמור על התינוק בליל שמיני הוא לפי שהשטן מכוין להזיק לנער ולמונעו ממצות מילה, לפי שקשה לו שישראל מקיימין המצוה שבזכותה ניצולין מדינה של גיהנם, וסמך לדבר ‘ואתה את בריתי תשמור’ – שבשעת הברית צריכין שמירה. ונוהגים לעשות שמירה ליולדת ולילד תיכף אחר הלידה, ובפרט בליל המילה (מטה משה עניני מילה פ”ד, והלכות קטנות ח”ב סי’ קסט).

החיד”א (בשם הגדולים ח”ב אות ז’ סקמ”ג) כתב מעשה שמהר”ר צמח צרפתי היה חולה כשנתיים בדמשק, ואתרחיש ליה ניסא, וכמו רגע חזר לבריאותו, וסיפר שנגלה אליו אליהו ז”ל, ואמר לו שיקבל על עצמו ללמוד כל ליל ברית מילה לכל הילודים בעיר ויתרפא. וקיבל עליו – ותיכף נתרפא. ומהיום ההוא כך היה מנהגו לילך בכל לילה שלפני המילה במקום שיהיה, ולעסוק בתורה כל הלילה.

ועיין כאן בהלכות ובמנהגים של לילה זה.


לשאלות התייעצות ולכל דבר אחר – מוזמנים (בשמחה!) ליצור קשר ב-


עוד מאמרים: