זבד הבת

להורדת סדר זבד הבת כקובץ PDF להדפסהPDF — נפתח בלשונית חדשה

מקור המנהג:

בקהילות רבות נוהגים עד היום לערוך טקס בשם זבד הבת.

המושג "זבד" מופיע בספר בראשית שם אומרת לאה, "זבדני אל˙הים אותי זבד טוב" (בראשית פרק ל פסוק כ), לאחר שילדה את זבולון, בנה השישי.

המסורת המקובלת היא, שיחד עם זבולון נולדה תאומתו דינה. ככתוב בהמשך: "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". לפיכך ניתן למצוא רמז במילה זבד לשני הילדים שנולדו: זבולון ודינה.

"זבד" היא מלה יחידאית במקרא, ונהוג לפרש אותה כ"מתנה" או "מתנה טובה". בעדות המזרח העורכים טקס של "זבד הבת" נוהגים במהלכו לתת שם לבת.

סדר זבד הבת:

פסוק ברכה:

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה: (שיר השירים פרק ב פסוק יד)

לבת בכורה מוסיפים עוד פסוק ברכה:

אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ: (שיר השירים פרק ו פסוק ט)

מי שברך וקריאת שם לילדה:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אִמּוֹתֵינוּ הַקּדוֹשׁוֹת שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל ולֵאָה וּמִרְיָם הַנּבִיאָה וַאֲבִיגַיִל ואֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַּת אֲבִיחַיִל, הוּא יבָרֵךְ אֶת הַיַּלְדָּה הַנּעִימָה הַזֹּאת

ויִקָּרֵא שׁמָהּ (פלונית בת פלוני ופלונית)

בּמַזָּל טוֹב וּבִשְׁעַת בּרָכָה, וִיגַדּלָהּ בִּבְרִיאוּת, שָׁלוֹם וּמְנוּחָה. וִיזַכֶּה לאָבִיהָ וּלְאִמָּהּ לִרְאוֹת בּשִׂמְחָתָהּ וּבְחֻפָּתָהּ, בּבָנִים, עֹשֶׁר וכָבוֹד, דּשֵׁנִים ורַעֲנַנִּים ינוּבוּן בּשֵׂיבָה, וכֵן יהִי רָצוֹן ונֹאמַר אָמֵן

שרים יחד את הפסוק:

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק טז)

ומברכים כל הקהל את הילדה:

וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו: (בראשית פרשת חיי שרה פרק כד פסוק ס)

שירים לזבד הבת:

יעלה יעלה / רבי ישראל נג'ארה

יַעְלָה יָעְלָה בּוֹאִי לְגַנִּי. הֵנֵץ רִמּוֹן גַּם פָּרְחָה גְּפַנִי:

יָבוֹא דּוֹדִי יָכִין צְעָדָיו. וְיֹאכַל אֶת פְּרִי מְגָדָיו.
אִם יְדִידִי אָרְכוּ נְדוּדָיו. אֵיךְ יְחִידָה אֵשֵׁב עַל כַּנִּי:

שׁוּבִי אֵלַי אַתְּ בַּת אֲהוּבָה. שׁוּבִי אַתְּ וַאֲנִי אָשׁוּבָה.
הִנֵּה עִמִּי זֹאת אוֹת כְּתוּבָה. כִּי בְּתוֹכֵךְ אֶתֵּן מִשְׁכָּנִי:

רֵעִי דוֹדִי נַפְשִׁי פָּדִיתָ. וּלְךָ רַעְיָה אוֹתִי קָנִיתָ.
עַתָּה לִי בֵּין עַמִּים זֵרִיתָ. וְאֵיךְ תֹּאמַר דּוֹד אֲהַבְתָּנִי:

אֲיֻמָּתִי לְטוֹב זֵרִיתִיךְ. וְלִתְהִלָּה וּלְשֵׁם שָׂרִיתִיךְ.
כִּי אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ. שִׂמְחִי כִּי יְשׁוּעָתֵךְ אָנִי:

לוֹ יְהִי כִּדְבָרְךָ יְדִידִי. עַתָּה מַהֵר תֶּאֱסֹף נְדוּדִי.
וּלְתוֹךְ צִיּוֹן נְחֵה גְּדוּדִי. וְשָׁם אַקְרִיב לָךְ אֶת קָרְבָּנִי:

חִזְקִי רַעְיָה חִכֵּךְ כְּיֵין טוֹב. כִּי צִיץ יִשְׁעֵךְ רַעֲנָן רָטוֹב.
וּלְצָרַיִךְ אֶכְרוֹת וְאֶחְטֹב. וְחִישׁ אֶשְׁלַח אֶת סְגָנִי:

עֵת דּוֹדִים כַּלָּה/ חיים בן-סהל

עֵת דּוֹדִים כַּלָּה בּוֹאִי לְגַנִּי. פָּרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵץ רִמּוֹנִי:

חָלַף הַגֶּשֶׁם הַסְּתָו עָבַר. קוֹמִי רַעְיָתִי הַחֵשֶׁק גָּבַר.
נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִין בַּמִּדְבָּר. שָׁם אֶתֵּן דּוֹדִי לָךְ מַחְמַד עֵינִי:

יָפִית וְנָעַמְת כַּשֶּׁלֶג שִׁנֵּךְ: דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.
צְאִי נָא וּרְאִי בְּעִקְבֵי צֹאנֵךְ. שָׁם אַקְרִיב קָרְבָּן נָסַכְתִּי יֵינִי:

יָרַדְתִּי חֵבְרָה לִרְעוֹת בַּגַּנִּים. לִרְאוֹת אֶת יָפְיֵךְ עֵינַיִךְ יוֹנִים.
שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה כְּמוֹ חוּט שָׁנִים. בְּתוֹךְ עִיר צִיּוֹן קוֹמִי רַנֵּנִי:

מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת. אֶת אַהֲבָתֵךְ לַיְלָה לֹא תִּשְׁבֹּת.
מִיּוֹם נְדוּדֵךְ נָשָׂאתִי רִבוֹת. אִם אֶשְׁכָּחֵךְ תִּשְׁכַּח יְמִינִי: