הלכות ומנהגים לליל הברית (ברית יצחק)

הלכות

א. לילה שלפני יום המילה, נקרא ליל “ברית יצחק”. בלילה זה לומדים בבית התינוק, ובכמה מקומות נהגו להיות ניעורים כל הלילה ולעסוק בתורה אצל התינוק. והמנהג הוא להביא לבית עשרה אנשים לקרוא את סדר הלימוד. ושמחים ושרים בלילה זה (עיין כאן בטעמי המנהג).

ב. אין חובה לעשות סעודה בליל הברית עם נטילת ידיים ולחם, אלא מספיק מיני פירות ומגדנות.

ג. סעודה זו אינה נקראת סעודת מצוה[1]. ולכן אין לאכול בה בשר אחרי ר”ח אב, וכן לא יביא מנגנים לליל השמירה.

ד. הסעודה צריכה להיות בבית אבי הבן[2].

ה. בליל שמיני ללידה שהוא ליל יום המילה לא יאמר אבי הבן תיקון רחל, דיום טוב שלו הוא, אך שאר היחידים הלומדים עמו יאמרו תקון חצות בלחש ובצינעא[3].

ו. אשה שנמצאת בשנת האבל על אביה או אמה, וילדה זכר – מותר לבעל להביא תזמורת בליל הברית, וכל שכן בברית עצמו, דכיון שעושה כן לכבוד המצוה אלים כח המצוה מכבוד אשתו[4]. ועוד, שהיולדת עצמה מותר לה לשמוע כלי זמר משום שיום טוב שלה הוא, ויום שמחתה לכבוד ה’ שזכתה לקיים מצותו יתברך הוד ברית בולדה, ויגיל האשה ותשמח האשה, והכל לשם שמים.

ז. אם ברית המילה נדחית (מסיבה כלשהיא כגון חולי) – יש לקיים את הלימוד בליל הברית ולא בליל השמיני ללידה.

ח. אם חלה המילה בשבת, יש לקיים את הלימוד בליל שבת כבכל יום אחר[5].

מנהגים

א. נהגו בעדות אשכנז לעשות סעודה בליל שבת שקודם המילה[6]. וסעודה זו נקראת ‘שלום זכר’[7]. ועושים סעודה זו בליל שבת הסמוך ללידה אף אם אין וודאות שהתינוק יזכה להכנס בברית באותו השבוע[8].

ב. נוהגים להרבות בנרות[9], והוא הדין אם ידליק נורות חשמליות[10].

ג. נוהגים להביא תלמידי חכמים שידברו בדברי תורה[11].

ד. יש נוהגים להביא את כסא אליהו שבבית הכנסת, לבית אבי הבן[12].

ה. יש שנהגו להזמין ללימוד בלילה זה את המוהל, והסנדק ושאר קרובים ואוהבים[13].

ו. יש שנהגו שהמלמדים מוליכים את התינוקות של בית רבן ביום שקודם המילה, לפנות ערב, וקורין שם ק”ש, והמלאך הגואל אותי וגו’, ומחלקים להם מיני מגדנות. והיינו כדי שהתינוק יקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך עול המצוות שהיא מצות מילה[14].

ז. יש נוהגים להניח תחת ראשו של התינוק בליל מילתו ספר “נועם אלימלך”[15], או סכין המילה.


[1] יש שכתבו שהיא סעודת מצוה (נחלת שבעה [סי’ יב בהשמטות אות א’], אליה רבה [סי’ תקנא סקכ”ו], ספר מאורי אור [חלק עוד למועד דף קח סוף ע”א]). אך רוב הפוסקים כתבו שאין זו סעודת מצוה (מהרי”ק [שורש קעח], מגן אברהם [סי’ תרמ סקי”ג], שו”ת מהר”י ברונא [סי’ קנב], הרב עובדיה יוסף [כ”כ הגר”י בשמו בילקו”י שוב”ש ב], שיירי כנסת הגדולה [הגהות בית יוסף, אות לג], שו”ת חיים ביד [סי’ כה אות סו], שערי תשובה [סי’ תקנא סקל”ג], פתחי תשובה [יורה דעה סי’ קעח]). ויש שהקלו רק לאבי הבן המוהל והסנדק להחשיבה כסעודת מצוה (ספר ברית אבות [קונטרס ליל שימורים]) משום דיום טוב שלהם הוא, ומיד בצאת הכוכבים מתחיל היום טוב. ובספר החיים למהר”ש קלוגר כתב להתיר עד שבוע שחל בו תשעה באב.

[2] שו”ת הלכות קטנות ח”ב (סימן קסט).

[3] בן איש חי (פרשת וישלח סעיף ה’), וזכרונות אליהו. אך מהר”ח פלאג’י במועד לכל חי (סימן יא אות פד), דכיון שאין מלין בלילה צריך לומר תיקון חצות.

[4] מרן החיד”א בשו”ת חיים שאל (סימן כא).

[5] ה) כן הורה מרן אאמו”ר שליט”א בתשובה לשאלה.

[6] כך כתב הרמ”א (סימן רסה סעיף יב). והטעם לזה כתב בתרומת הדשן (סימן רסט), שהוא מפני שבליל שבת הכל מצויים בבתיהם. וכן הוא בט”ז שם. ובדרישה כתב הטעם למה שנוהגים לבקר אצל התינוק הנולד בליל שבת, מפני שהוא אבל על תורתו ששכח, כדאיתא בפרק המפלת. ומשום הכי ניתנה מילה לח’ ימים אחר שעברו ימי אבלות. והביאו הט”ז (סימן רסה ס”ק יג). ומטעם זה אוכלים שם חומוס, שהוא מאכל אבלים (ומה שאדם לומד תורה במעי אמו, כתב בספר ברית אברהם (פרשת וישלח) בשם ספר אהבת עולם, שהוא כדי שלא יהיה יצר הרע מוקדם יותר. ומה שהמלאך סוטרו אחר כך על פיו כדי שישכח, הוא לפי שיצר הרע לא היה יכול לבוא כלל לאדם מחמת טענת היצר טוב. ואז לא יהיו כלל מלחמות היצר הרע, ולא יהיה שכר ועונש ובחירה, והוא יתברך רוצה שיהיה שכר טוב לצדיקים על ידי שעוסקים תמיד במלחמות היצר הרע וגוברים עליו, לכך משכחין את האדם מה שלמד בעודו בבטן אמו). ובספר זוכר הברית כתב, שנהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת הסמוך ללידה, והוא גם כן סעודת מצוה על שנושע ונמלט ממעי אמו. ועיין עבודת ישראל (פרשת אמור) שכתב, דבליל שבת הוא חקל תפוחין קדישין והעליה למלכות והיא הנקראת המטרונה, ומשום הכי צריך להיות ח’ ימים, כדי שיראה פני המטרונה תחלה היא המלכות בליל שבת, ולכן עושין סעודת זכר ולרמז על זה כי על פי אותה סעודה בא שפע קודש על הזכר להכנס בבריתו של אברהם אבינו ע”ה.

[7] מה שקוראים לסעודה זו “שלום זכור”, הוא על פי המבואר בפרק מרובה (פ א) רב ושמואל ורב אסי איקלעי לבי שבוע הבן, ואמרי לה ישוע הבן, ופירש ר”ת שנולד שם בן, ועל שם שנולד נושע ונמלט ממעי אמו כדכתיב והמליטה זכר, נקט לשון ישועה. והיו רגילין לעשות סעודה. ע”ש. ועוד, שהוא מלשון זכרון, שיזכור מה ששכח תלמודו שלמד במעי אמו, וזה דוקא בשבת, שנאמר בה זכור. ועוד, שבאים להזכירו שמשביעין אותו בשעת לידתו, וזהו גם כן שבוע הבן מלשון שבועה. [מגדל עוז]. ומה שאוכלים אגוזים הוא רמז למה שאמרו במדרש רבה (שיר השירים) אל גנת אגוז ירדתי, ודרשוהו על המילה. ובתיקוני הזוהר מדמה מילה לאגוז שיש לה ג’ קליפות. [זוכר הברית].

[8] וסמך לזה מהמדרש הנ”ל, עד שיראה פני מטרנותא. והיינו ליל שבת, שאז כבר ראוי למילה, ולכן עושין אז הסעודה. וכתב בפרי מגדים (אורח חיים סימן תמד סק”ט) שאם נולד זכר בליל שבת לאחר צאת הכוכבים, והקהל התפללו ערבית, יש לומר דקורין לזכר בליל זה ולא בליל שלפני המילה, דמשמע התם שנושע מבטן אמו וקרוב ללידה, עושין בשבת, שהכל מצויין בבתיהם, ועושין בליל שבת סמוך ללידה. ואם כן משמע דבשבת שני הסמוך למילה, לא הוי מצוה וכו’. כללא דמילתא סעודה שנעשית על גמר המצוה, הוי מצוה, סיום מסכת, וכדומה, וסעודת בן שבעים שנה, וסעודה שעושים למי שנעשה לו נס או נותן ספר תורה וכלי הקודש, הוי מצוה. וליל שבת של בן זכר ופדיון הבן, הוי מצוה. ע”ש.

[9] משום שהדלקת הנר מורה על שמחה, ובמיוחד בשמחת ברית מילה, וכך מבואר בתוס’ סנהדרין (לב:) שאור הנר סימן למילה. וכן כתב הש”ך (סימן רסה ס”ק כא). וכן הוא בספר ארץ חיים. וע”ש בגמ’, אור הנר בברור חיל משתה שם, ופירש רש”י, שמדליקין נרות בלילה שקודם המילה לסימן שיש שם משתה. ע”כ. ומנהג זה הוזכר בשבולי הלקט (הלכות מילה ז’) שכך היו נוהגים בימי הגזירה להדליק נרות בבית שיש בו ברית מילה, לאות ולסימן לעוברים דרך שם שיכירו וידעו ישראל שיש שם ברית מילה וילכו שמה לשמוע הברכות. והיעב”ץ כתב, שהוא משום שנאמר ליהודים היתה אורה וגו’ וששון זו מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך וגו’. וכן הוא בערוך השלחן (סעיף לו) ובשל”ה (חולין פג.). וכשמלין יותר מתינוק אחד ידליקו נר לכל אחד ואחד, וכמו שכתב הרמ”א (סימן רסה סעיף ה’).

[10] כמו שאפשר לצאת ידי חובת הדלקת נרות שבת בנר חשמלי (ספר בית יצחק). ואף גבי הדלקת נר נשמה ביום היאר – צייט כתב בספר כל בו להלכות אבלות (עמוד שצז) שיוצאים ידי חובת המנהג בנר חשמלי, והביא כן בשם כמה אחרונים. וכל שכן למנהג של הדלקת הנר בליל המילה. ועיין בשו”ת אז נדברו חלק יג (סימן עא) ובשו”ת יחוה דעת חלק ה’ (סימן ס’).

[11] כן כתב בספר זוכר הברית (אות יח). ובברית אבות שם כתב, שסגולה היא לספר המעשה הנפלא מה שעשה הבעל שם טוב בליל ברית יצחק, וראה בשם הגדולים (מערכת גדולים אות ז’). ע”ש. וכ”כ בשו”ת הלכות קטנות ח”ב (סימן קסט).

[12] וכמו שכתב בזבחי צדק (סימן קעט ס”ק כו), שבכל בית כנסת יש כסא אחד, ובליל המילה מוליך אותו שמש בית הכנסת לבית המילה, ומניחין אותו אצל היולדת כל הלילה. ומניחים עליו חומש או תנ”ך. ובבוקר מוליכים אותו לבית הכנסת בעת המילה. ע”ש. וראה עוד בספר אות שלום (סימן רסה סי”ב) מ”ש בזה.

[13] כן כתב המגן אברהם (סימן תרמ ס”ק יג) בשם ספר נחלת שבעה. ובספר יסוד יצחק (דף ז’) כתב, שהמוהל יהיה ניעור באותו לילה, וירבה בתשבחות, וישכים בבוקר וכו’.

[14] אוצר הברית ע”פ ספר זוכר הברית (סי’ ג’ סי”ד).

[15] ואין בזה איסור, שו”ת באר משה חלק ג’ (סימן קעז).


לשאלות התייעצות ולכל דבר אחר – מוזמנים (בשמחה!) ליצור קשר ב-


עוד מאמרים: