הנהגות אבי הבן הסנדק והמוהל ביום המילה

(לכל הנושאים בהלכות מילה לחץ כאן)

עמידת האב ליד המוהל

א. אבי הבן צריך לעמוד ליד המוהל בעת המילה אף על גב שכבר מינה אותו לשליח, וזאת מפני שהמילה היא כעין קרבן, וכשאדם מקריב קרבן הרי הוא צריך לעמוד ליד הקרבן[1]. ומכל מקום אין זה לעיכובא.

עשיית מלאכה ביום הברית

ב. ישנו מנהג שכל הבעלי ברית (אבי הבן הסנדק והמוהל) לא עושים מלאכה ביום המילה, שהוא כיום הקרבת קרבן שהוא יום טוב שלו ואינו עושה בו מלאכה[2]. ומכל מקום אין זה מן הדין ואם רוצים יכולים לעשות מלאכה[3].

טלית תפילין בברית מילה

ג. יש שנהגו מקדמת דנא שבעלי הברית עומדים עטורים בתפילין בזמן ברית המילה[4]. ואמנם יש שמחו על מנהג זה וראו בו זלזול באות הברית מילה[5]. ויש שנהגו שרק אם המילה[6] מתקיימת בסמוך לתפילה – אז נשארים הבעלי ברית עטורים בטלית ותפילין. אבל אם הברית לא סמוכה לסיום התפילה, או שכבר הורידו את התפילין (כמו בראש חודש[7] שמורידים את התפילין לפני תפלת מוסף) – אז בעלי הברית לא מניחים שוב את התפילין אלא עומדים בטלית גדול בלבד. וכל אחד ימשיך במנהג אבותיו.

ד. נוהגים שבעלי הברית (אבי הבן הסנדק והמוהל) מתעטפים בטלית גדול בעת המילה[8]. וצריך לברך על עטיפה זו אף אם זו טלית של בית הכנסת. אך אם היא טלית שאולה מאדם פרטי – לא יברך עליה[9].


[1] ערוך השלחן (סעיף לא).

[2] מאמר מרדכי (סימן תסח) ונשמת כל חי (ח”א יו”ד סימן סב, וברוח חיים יו”ד סימן רסה אות ט’).

[3] פרי חדש (ריש סימן קלה). וע”ע ביבי”א ח”ו (או”ח סי’ כג אות ב’ דף עד ע”א).

[4] ר’ יצחק אלפייה (שיח יצחק דף כה) כתב שכך נהגו בירושלים שהסנדק ואבי הבן מניחין תפילין לכבוד המילה. ואם המילה מיד לאחר התפילה – אף המוהל נשאר בתפילין.

[5] כן כתב היד נאמן, הביאו החיד”א (מראית העין ליקוטים ב). אמנם החיד”א שם השיב על דבריו. וכדברי היד נאמן כתוב בספר עטרת צבי (הביאו כורת הברית סי’ רסה), וכתב שכן נהג רבי שמעלקא מנש והחוזה מלובלין.

[6] כתוב בהגהות מנהגים שמלין קודם עלינו לשבח וכן המנהג, עוד נהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה משום שהתפילין הם אות והמילה ג”כ אות, ש”ך (סוף סי’ רסה סקכ”ד). וכתב התורת יקותיאל (סימן כג) שהש”ך כתב שאין לחולצן, מכל מקום לכתחלה אין להניחן. ושכן נהג הגה”ק משינאוה. ובספר אות חיים (סימן כה) כתב שהבני יששכר והדברי חיים מצאנז היו עטורים בתפילין בעת המילה. וכתב הרב עובדיה (יבי”א ח”ג או”ח סי’ ה אות ד-ה) שכן ראה אצל כמה גדולים שלא הניחו לכתחלה, ורק אם הם מונחים עליהם לא היו חולצים. וכ”כ החיד”א (מחזיק ברכה סימן כה ס”ק יא). וע”ע בחסד לאלפים ובעוד יוסף חי (פרשת חיי שרה) בסוד הדבר. וע”ע במג”א בשוע”ה באגרות משה (או”ח ח”ד סימן קא אות ד’) ציץ אליעזר (חלק יד סימן ד) ובשו”ת אז נדברו (חלק יג סימן עא).

[7] כן כתב בכף החיים (סימן כה סקצ”ו) ובתורת יקותיאל (סימן כג) שאם הברית בר”ח לא יחזור להניח תפילין לאחר מוסף. אך בשו”ת מעשה אברהם (יו”ד סימן מט) כתב שאף בר”ח יחזור להניח בברכה אחר מוסף. וכ”כ  בספר יוסף אומץ יוזפא (סי’ שיג).

[8] פתחי תשובה (סימן רסה אות יג).

[9] שארית יוסף חלק א’ (עמוד רלא).


לשאלות התייעצות ולכל דבר אחר – מוזמנים (בשמחה!) ליצור קשר ב-

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא 1‏‏לכידה-1024x590.png

עוד מאמרים: