קריאת שם לילד

מתי קוראים שם לילד

א. הספרדים והאשכנזים נוהגים לומר מיד לאחר ברכת ‘אשר קידש’ את נוסח קריאת השם, ושם מכריזים את שם הילד. וממשיכים בבקשת רחמים על הילד.

ב. התימנים נוהגים להכריז את שם הילד מיד אחר ברכת שהחיינו, ואומר המברך ‘בּוֹא בַבְּרִית (פלוני)’. והקהל חוזרים אחריו ‘בּוֹא בַבְּרִית (פלוני)’.

קריאת שם הילד על שם הסבא

ג. נהגו הרבה מישראל לקרוא לבן הנולד על שם הסבא. לבן אחד על שם אבי האב, ולבן השני על שם אבי האשה.

קריאת שם על שם סבא שעדיין חי

ד. יש שאינם קוראים על שם הסבא בעודו חי[1], וכן נוהגים רוב בני אשכנז. ויש שנהגו לקרוא על שם הסבא גם בחייו[2], וכך המנהג הפשוט אצל בני עדות המזרח.

על שם איזה סבא קוראים קודם

ה. הספרדים נוהגים לקרוא לילד הראשון על שם אבי הבעל[3], ולילד השני על שם אבי האשה. והאשכנזים נוהגים להפך[4]. אמנם גם לספרדים, אם האשה רוצה מאוד לקרוא לילד על שם אביה, ואבי הבעל מחל על כבודו ומסכים שיקראו לילד על שם אבי האשה – יקראו לילד על שם אבי האשה. וכל שכן שיש לעשות כן כאשר אבי האשה הוא תלמיד חכם[5].

ו. אם הבעל מקהילה שאינם נוהגים לקרוא על שם החיים, ואשתו באה מקהילה שכן נוהגים לקרוא על שם החיים – יקראו לילד על שם אבי האשה[6].

ז. ולכל המנהגים, אם אחד הסבים נפטר – ראוי לקרוא קודם כל בשם הנפטר[7], ובילד הבא לקרוא על שם החי. וכן המנהג.

ח. הורים שרוצים לקרוא לילד בשני שמות, על שם שני הסבים, והם במקום שנוהגים לקרוא קודם כשם אבי הבעל – יש לקרוא את השם הראשון של הילד כשם אבי הבעל ואת השם השני כשם אבי האשה[8].

האם יש לחשוש לצוואת ר’ יהודה החסיד לא לקרוא בשם יהודה או שמואל

ט. כתב ר’ יהודה החסיד[9] ‘לא יקרא איש מזרעו את בנו יהודה ולא שמואל’. אך אין אנו חוששין לדבריו בזה כלל וכלל[10]. אלא הדבר ברור שמותר לקרוא לבניו בשמת אלו. וכן המנהג הפשוט.

שם של רשע

י. לשם יש השפעה רבה על נטיית נפשו של הילד, לכן (ומעוד טעמים) – אין לאדם לקורא לבנו בשם של איש שמפורסם ברשעות[11]. אלא יחפש שם של צדיק, ויקרא לו כשם הצדיק. שנאמר (משלי י, ז) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב.

קריאת שם הילד כשם אבי הבן ממש

יא. בכל קהילות ישראל נוהגים שלא לקרוא לילד בשם אביו מולידו[12]. אמנם, יש מקומות בתימן שנהגו, שאדם שבניו לא מתקיימים יקרא לבנו כשמו ממש[13].

(לכל הלכות מילה לחץ כאן)


[1] בספר חסידים (סי’ תס) כתב שיש מקומות שנוהגים כן.

[2] כן כתב הרשב”ש (סי’ רצא) בשם הרמב”ן.

[3] הבן איש חי (שנה ב’ פרשת שופטים אות כז) מזכיר מנהג זה.

[4] שו”ת בית נפתלי (סי’ סג).

[5] יבי”א (ח”ה יו”ד סי’ כא).

[6] יבי”א (ח”ה יו”ד סי’ כא אות ג).

[7] כן כתב הרשב”ש (סי’ רצא) בשם הרמב”ן. וז”ל- בתו של רבינו יונה בר אברהם ז”ל היתה נשואה לשלמה בנו של הרמב”ן ז”ל. וכשנפטר רבינו יונה בטוליטלה היתה בתו מעוברת, וכשילדה ילדה בן זכר, והיה לו לקרותו משה כשם אביו, אמר הרמב”ן ז”ל אף על פי שצריך לקרותו על שמי, אני רוצה שיקרא יונה על שם זקינו אבי אמו משום וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה שמשו של זה זרחה שמשו של זה, וכן היה דנפק מיניה גברא רבה והיה רב וגדול בישראל, ובנו של זה היה שמו שלמה. עכ”ל. וכ”פ המעשה אברהם (יו”ד סי’ מז).

[8] הבן איש חי (שנה ב’ פרשת שופטים אות כז) בשם עקרי הד”ט (חלק יורה דעה סימן כו אות ז’).

[9] ספר חסידים (מרגליות) צוואת ר’ יהודה החסיד (אות נא).

[10] הרב עובדיה יוסף (בשו”ת יחוה דעת [ח”ג עמ’ רסג סי’ עז], ובשו”ת יבי”א [ח”ב אהע”ז סי’ ז]). וכתב בשו”ת שם אריה (יו”ד סי’ כז)- שמעתי ממוהר”ר מרדכי מרגליות, שקיבל מאבותיו, כי באסיפת גדולי הדור, היו מדברים בענין צוואת רבי יהודה החסיד, ועמד המהרש”א על רגליו ואמר, שאע”פ שהוא מזרעא דר”י החסיד, שמי שמואל ושם אבי יהודה, ולא חששו כלל לצוואתו בזה. ויש שכתבו שהטעם לזה הוא שרבי יהודה החסיד לא ציוה אלא לזרעו ממש, והמהרש”א היה אחר הרבה דורות, ואיפלג דרא.

[11] כ”כ האגודה (פרק קמא דשבת דף יז) וז”ל- לא יקרא אדם את בנו על שם אדם רשע, דכתיב, ושם רשעים ירקב, ולכן נהגו לקרוא אדם על שם זקנו, כי כל איש אביו צדיק. עכ”ל. וכ”כ ביבי”א (ח”ה יו”ד סי’ כא).

[12] ספר חסידים (סי’ תס), והביאו החיד”א גם כן.

[13] אבן ספיר (ח”א דף נא ע”א) בשם ר’ יוסף בן סעדי, שקרא לבנו יוסף בחייו. וכן שמעתי מתימנים זקנים שכך נהגו בתימן. וראיה לדבריהם ממסכת מגילה (לב.) דשם כתוב- אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא.


לשאלות התייעצות ולכל דבר אחר – מוזמנים (בשמחה!) ליצור קשר ב-


עוד מאמרים: