מדוע אברהם אבינו לא מל את עצמו לפני שהקב"ה ציווה אותו?
דבר תורה לברית מילה
(סיכום שיחה של הרבי מאוצר ליקוטי שיחות ב פרשת לך לך)
הקושיא
ידועה הקושיא: מדוע המתין אברהם אבינו ולא מל את עצמו עד שנצטווה על כך במפורש, והרי "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה"?
אחת מהתשובות
התשובה לכך נעוצה בהבדל בין המצוות שקיימו האבות לפני מתן תורה ובין המצוות שמקיימים בני – ישראל לאחר מתן תורה.
ההבדל בקיום המצות לפני ואחרי מתן תורה
האבות קיימו את המצוות בכוח עצמם, ללא הכוח המיוחד שנתן בהן הקב"ה במתן תורה, ולכן לא היה בכוחם להחדיר קדושה בתוך הדברים הגשמיים שבהם קויימו המצוות. המצוות שלאחר מתן תורה, לעומת זאת, באות מכוח ציוויו של הקב"ה, ולכן יש בכוחן להחדיר קדושה בתוך מציאותו הגשמית של העולם. יחד עם זאת, מאחר ש"מעשה אבות סימן לבנים", כלומר שמעשי האבות הם הנותנים לבני ישראל את הכוח לקיים את התורה והמצוות – היה צורך שהאבות יקיימו לפחות מצווה אחת על־פי ציווי מפורש מהקב"ה, בדומה למצוות שלאחר מתן תורה, כדי שמצווה זו תקשר את עבודת ה' של האבות עם קיום המצוות של בניהם.
המצוה הנבחרת לקיום מתוך צווי
המצווה שנבחרה לכך היא מצוות מילה , בגלל שתי תכונות מיוחדות הקיימות במצווה זו, והמשקפות ביתר שאת את מעלת המצוות שלאחר מתן תורה:
(א) במצווה זו הגוף הגשמי אינו רק אמצעי לקיום המצווה, אלא המצווה חלה על הגוף עצמו ומשנה אותו.
(ב) המצווה אינה פעולה חד – פעמית, אלא היא מתמשכת על כל חייו של האדם המהול. ומאחר שמצווה זו נבחרה להיות זו שתקויים מכוח ציווי – לא היה אברהם יכול לקיים אותה מעצמו , אלא היה עליו להמתין עד שיצווה לקיימה .
במצות מילה רמוזות הוראות לקיום התורה והמצות
מאחר שמצוות מילה נבחרה לשמש כ"מעשה אבות סימן לבנים" עבור כל שאר המצוות, רמוזות בה הוראות הנוגעות לקיום התורה והמצוות בכללותן. לכל לראש – כדברי הרמב"ם, שאחד מטעמי מצוות מילה הוא כדי להחליש את התאווה הקשורה באבר המילה, בהתאם לתפקידן הכללי של המצוות – ולצרף בהן את הבריות". לפי דברי הרמב"ם יובן פסק אדמו"ר הזקן שתחילת כניסת הנפש הקדושה באדם היא בשעת המילה – מאחר שהמילה מחלישה את משיכתו הטבעית של הגוף לתאוות גשמיות, וכך נוצרת בו האפשרות להפנות את הלהט וההתלהבות לקדושה. ויש לומר שמקור הדברים הוא בספר "מנורת המאור" , הפוסק שמרגע המילה זוכה האדם לקום בתחיית המתים.
הוראות מפרטי המצוה
נוסף על כך, יש ללמוד הוראות מפרטי המצווה:
במצוות מילה ישנם שלושה מרכיבים:
(א) מעשה המילה עצמו.
(ב) הפיכת האדם למהול.
(ג) הוצאת האדם מגדר ערל.
כל עוד אחד מן המרכיבים לא בוצע בשלמות – עדיין האדם חייב מילה הנולד מהול – חייב הטפת דם ברית בגלל העדר המרכיב הראשון. המושך ערלתו – נחשב "מפר בריתו של אברהם אבינו" בגלל העדר המרכיב השני. מי שיש לו שתי ערלות – חייב למול את שתיהן כדי לקיים גם את המרכיב השלישי.
מרכיבים של פרטי המצוה בעבודת ה'
שלושה מרכיבים אלו ישנם גם בעבודת האדם:
(א) הפיכת האדם למהול – רומזת לקיום המצוות, "ועשה טוב".
(ב) הוצאתו מגדר ערל – רומזת להימנעות מעברות, "סור מרע".
(ג) ואילו מעשה המילה רומז לצורך התמידי לעמול ולהתייגע, גם כשמדובר במי שכבר נתקיים בו "סור מרע ועשה טוב" (בבחינת "נולד מהול").
שני המרכיבים של הפיכת האדם למהול והוצאתו מגדר ערל מתבטאים גם בשני סוגי השכר שמצינו למצוות מילה:
מרכיב חיובי ("עשה טוב") – כדברי חז"ל "קטן מאימתי בא לעולם הבא … משעה שנימול".
ומרכיב שלילי ("סור מרע") – כדברי חז"ל שאברהם אבינו יושב על פתח גהינום ומוציא מתוכו כל יהודי שאינו ערל.
לדף של כל דברי התורה – לחץ כאן