מדוע מברכים את התינוק ביום המילה 'ישימך אלקים כאפרים וכמנשה' – משנה שכיר

משנה שכיר בראשית פרשת ויחי

ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה [בראשית מח, כ]

בעזה"י אור ליום ועש"ק ויחי תרע"ב לפ"ק בוסערמין יצ"ו.

איתא בתרגום יונתן: בך יוסף ברי יברכון בית ישראל ית ינוקא ביומא דמהולתא למימר ישוינך ה' כאפרים וכמנשה. עד כאן.
והוא פלא. וכבר האריכו בזה מפרשי התורה וגם אני אענה חלקי בזה.

ואקדים תחלה מה ששמעתי משאר בשרי הרבני המופלג מו"ה יעק'ל בראנדסדארפער מק"ק אלטצאנז בהיותי אתו יחדיו על יומא דהלולא דמרן הגה"ק בעל דברי חיים זלה"ה בצאנז בשנתר"ע. ואמר לי שם בשם הגאון הצדיק בנש"ק מו"ה טובי' ליפשיטץ שליט"א אבד"ק בריגעל, ביאור בנוסח תפילת המברך בסדר מילה, דהנה אנו אומרים שם אלהינו ואלהי אבותינו קיים את הילד לאביו ולאמו וכו' ישמח האב ביוצא חלציו ותגל אמו בפרי בטנה ככתוב [משלי כג, כה] "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" ע"כ.

והקשה הגאון הנ"ל למה הוצרך להביא פסוק על זה? דנראה כמו שצריך להביא ראיה לזה מכתוב. כמו שמצינו כמה פעמים בש"ס דאם אמורא או תנא העלה דבר חידוש מביא הוכחה מאיזה קרא. אבל כאן שאומר ישמח האב ביוצא חלציו ותגל אמו למה צריך להביא ע"ז קרא, פשיטא דהאב ואם רוצין לשמח אתו. בשלמא הני קראי שמביא להלן כמו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך מובן שפיר, דרוצה לומר כמה גדול כח דם מילה, אבל בקרא דישמח אביך ואמך מאי בעי.

ואמר הגאון הנ"ל, דהנה עיקר השמחה של האבות בבן צריך להיות דוקא אם הולך בדרכי התורה והיראה, אז יש לשמוח אתו כי זה כל האדם לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות.
וכמו שפירש השל"ה [תורה שבכתב פ' בראשית אות א'] מאמרם ז"ל [ב"ר ל, סו] עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, הכוונה דעיקר דבר מה שהצדיקים משתוקקים להעמיד תולדות הוא רק בשביל מעשים טובים שיעשו, אז באמת יש לשבח את השמחה, אבל אם ח"ו הבנים אינם הולכים בדרך הישר אז לשמחה זו מה עושה, מה יש לו לאב מבנו, אדרבא טוב הי' לו שלא נברא ושלא הי' כלל בעולם, כי הוא לחרפה ולדראון, וארור לו שזו ילד וארור שזו גדל.

ובאמת כן הי' בימים הקדמונים בהיות התורה והמצוה ברום המעלה, אבל כעת בעוה"ר נהפוך הוא ודור תהפוכות הוא, כי האב לא ישמח כלל בראותו בנו הולך וגדול בתורה ומצות, רק אם 'אדוואקאט' [עורך דין] או 'דאקטער' וכיוצא בו אז ימלא שחוק פיו וישמח לקראתו. – והנה נראה השמחה דנאמר בקרא ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך ודאי דלא על שמחה כזו כיון הפסוק שישמח אתו בהיותו דאקטער או שאר פושע, רק שישמח אתו לראות אותו שתול על פלגי התורה והיראה ולילך בדרכי אבותינו הקדושים.

ועפי"ז יהיה הכוונה בנוסח התפלה הנ"ל כך, דאומר ישמח האב ביוצא חלציו ותגל אמו בפרי בטנה, אמנם אכתי לא ידעינן איזה שמחה ישמח האב עם בנו, אם שמחה של הוללות כמו שעפ"י הרוב בעוה"ר האב שמח עם בנו, אם שמחה של מצוה היינו שישמח אתו בעת שיעלה ויגדל בתורה, ע"ז מביא הקרא דישמח אביך ואמך ותגל יולדתך, דהקרא ודאי כיון רק שישמח ממנו בשהולך בדרכי התורה ושמחה כזו ישמח האב הזה ג"כ עם בנו, ואתי שפיר, עכ"ד ודפח"ח.

ואקדים עוד מה שראיתי בספר דמשק אליעזר להגאון מפאקש ז"ל בפ' מקץ אות י"ט שהביא בשם מרן מהר"מ שי"ק ז"ל לפרש את הקרא הנ"ל "בך יברך ישראל ישימך אלקים כאפרים וכמנשה", דהכוונה בזה דכל בר ישראל יוכל ללמוד דרך מוסר מיוסף הצדיק איך לגדל בניו.

דהנה נסיון גדול הי' ליוסף הצדיק בגידול בניו, דהי' בידו לגדל בניו בחכמות מצרים ולעשות אותם שרים ופרתומים, כיון דהי' מלך ומי הי' מעכב בידו מלעשות אותם שרים גדולים, אעפ"כ הי' ממאס בכל זה ולא גידל אותם רק על ברכי התורה אצל אביו בגושן, ולא הי' ברצונו לגדלם על גבעת הצלחה שלא ילמדו מתועבת מצרים. כן ילמד כל אדם לגדל בניו רק בתורה ויראה ולא לעשות אותם אפיקורסים כדי שיעלו לשררות. וזה שאמר יעקב אבינו ע"ה בך יברך ישראל, היינו בך יוסף יברך ישראל, ממך ילמדו וכן יעשו ישראל לגדל בניהם, כמו שאתה עשית עם בניך, עכ"ד.

ונראה לי להוסיף נופך בזה עפ"י מה שראיתי בספר ליקוטי רמ"ל מהקדוש ר' משה ליב סאסעווער ז"ל, שפירש הקרא "ויברכם ביום ההוא לאמור", היינו שבירכם שיבואו למדת בטחון שלא יהיו לכם דאגת מחר, רק מה שביום ההוא לאמור מה שנוגע על זה היום זה ראוי לאמור, אבל לא מה שיהיה ביום מחר. וכן פירש קרא דואתחנן ביום ההוא לאמור וד"ל, עכ"ד.

וידוע מה שאין רוצין לגדל בניהם על ברכי התורה הוא מפאת קוצר בטחון שאומרים מה יהיה סופו, מהוויות אביי ורבא לא יוכל לפרנס עצמו וכדומה מהטענות שוא ותפל, ואילו היו באמונה האמיתית לא היו דוברין כן, על כן בירכם יעקב אבינו ע"ה שלא ידאגו על להבא ולא יחקרו אחר עתידות כלל, ואז בך יברך ישראל, וילמדו מיוסף שלא דאג כלל על עתידות של בניו והניח כל האומנות ולא למד אותם רק תורה, וכן ממנו ילמדו וכן יעשו.

ועפ"י ההקדמות האלה נבין שפיר דברי התרגום יונתן הנ"ל, דכבר כתבתי דהמברך מתפלל ביום המילה דישמח האב מיוצא חלציו, ודוקא אז ישמח ממנו בהיות בנו גדל על ברכי התורה. והנה בל יתחמץ לב האב ששומע כל זאת איך שהמברך מתפלל שישמח דוקא בו בזמן שיתגדל על ברכי תורה, איך יוכל לשמוח אתו, בהיות שלא יהיה בו אלא תורה מה יוכל להיות ממנו ואיך יכלכל נפשו וביתו, ואפשר טוב הי' לו אם הי' גדל בחכמות העולם כדי שיהיה יכול להיות שר וטפסר. אמנם יש לו לאב ליקח ראיה מיוסף הצדיק, שהי' בידו לעשות אותם שרים ופריצים, אעפי"כ הניח זאת מן הצד ולא לימד בניו רק תורה, מזה תוכל ללמוד שטוב סחרה מכל סחורה, וזה הוא הצלחתו האמיתי, על כן יהיה לבו מלא שמחה על תפלת המברך שרק אז ישמח בהיות בנו בתורה יצמח. וזה הכוונה בתרגום יונתן הנ"ל בך יוסף ברי יברכון בית ישראל ית ינוקא ביומא דמהולתא למימר ישוינך ה' כאפרים וכמנשה, דייקא ביום מהולתא דאז מתפללין ע"ז, ויקחו מוסר מיוסף הצדיק, ואתי שפיר, והבן.


עוד דברי תורה:

לדף של כל דברי התורה – לחץ כאן

דברי תורה ארוכים

דברי תורה קצרים

נושאים במעשה המילה, רפואה, הלכה, וכו'.