מצות המילה

מי חייב למול

א. מצות עשה לאב למול את בנו. וגדולה מצוה זו משאר מצות עשה[1], שיש בה צד כרת כשיגדל ולא ימול. להרחבה בשבח מצות ברית המילה בדברי חז"ל עיין כאן.

ב. אם האב לא מל את בנו, חייבים בית דין למולו. ולאו דוקא בית דין, אלא כל אדם[2] שיודע שהוא ערל חייב לדאוג למול את הילד, ואם לא דאג – גם הוא עובר בעשה. וכשגדל הנער ולא מלוהו – סר החיוב מעליהם ועבר לנער, וחייב הוא למול את עצמו. ואם לא מל את עצמו – עובר בעשה ומעמיד את עצמו בחיוב כרת.

ג. האם אינה חייבת למול את בנה[3]. ומכל מקום היא צריכה להשתדל שיהא בנה נימול.

ד. אין מלין אדם שלא מדעתו. אולם, בזמן שהייתה מערכת המשפט על פי דיני התורה, אם עבר האב ולא מל את בנו, וגם בית דין לא דאגו למולו – היו מלין אותו בעל כרחו[4].

ה. ילד שיתום מאב, ואבי אביו חי – צריך הוא לדאוג למול את נכדו, משום שבני בנים הרי הם כבנים. אבל אבי האם אינו חייב למולו, אלא חיובו כמו כל אדם מישראל[5].

מעשה המילה – כיצד

ו. כיצד מוהלין, חותכים את כל העור החופה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה, ואחר כך פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור, בצפורן, ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה. והפריעה היא מגוף המצוה, ולכן אמרו חז"ל מל ולא פרע כאילו לא מל.

ז. יש מוהלים שחותכים את המילה והפריעה בבת אחת בסכין של המילה, ולא כדאי לנהוג כן לכתחילה[6]. אמנם אם עשו כך – הברית כשרה. ובמבוגר אפשר לעשות כך לכתחילה[7].

תשלום על ברית מילה

ח. מעיקר הדין המוהל לא יכול לקבל שכר על מצוה זו, שנאמר 'מה אני בחנם אף אתם בחינם'[8]. אך כל זה נאמר כשאין למוהל הוצאות וזמן בטלה. זאת אומרת שדין זה נכון רק אם ההורים מביאים למוהל את כל הציוד הנדרש לברית מילה, וכן מביאים את התינוק לביתו, ורק מבקשים ממנו למול את בנם. וגם אז, אם הוא בטל ממלאכתו – יכול הוא לבקש שכר בטלה. אך ברור שאין זו המציאות בימינו, שהרי על המוהל להוציא הרבה הוצאות כדי שיוכל למול (החל מתשלום על ההסמכה, קניית כלי המילה ועוד ציוד רב [חומרי רפואה חבישה וסטריליזציה], נסיעות, ביטוח וכו'), ולכן מותר למוהל לכתחילה לדרוש החזרי הוצאות לפחות. ומכל מקום, נהוג לשלם למוהל יותר מהחזרי הוצאות. וזאת משום שהמוהל משקיע זמן רב, הן בברית עצמה והן בהתמקצעות. כך שאם לא ישלמו למוהל, לא יהיה למוהלים תמריץ ללמוד ולהתקדם.

ט. אולם כשבאמת אין להורים אפשרות לשלם – חייב המוהל לעשות לבנם ברית ללא שכר, ואם לא עושה כן הרי זה נשתנה מזרעו של אברהם אבינו ע"ה[9]. אמנם החזר הוצאות המוהל עדיין יכול לבקש[10].

י. במקום שיש שם שני מוהלים, אחד מוכן למול בחנם, והשני מוכן רק בשכר. ואבי הבן רוצה שהשני ימול את בנו כיון שהוא מנוסה יותר – רשאי המוהל לקבל שכר, אך ראוי שלא[11].

(לכל הלכות מילה לחץ כאן)


[1] שו"ע יו"ד סימן רס.

[2] כך כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (סוף פרק יט משבת) וז"ל- וכל מי שיראה זה הילוד הערל ולא ימול אותו, עובר על מצות עשה עד שימול אותו כאילו היה בנו, וכשיגדל הילד ויגיע לזמן חיוב המצות, נפטר כל אדם ממילתו והתחייב הוא למול את עצמו מיד. וכל זמן שלא ימול עצמו עובר על מצות עשה עד שימול… עכ"ל. וכן כתבו המקנה (קידושין כט א) והרא"ש (בפרק כיסוי הדם).

[3] קידושין (כט.) ונלמד מהפסוק 'כאשר צוה אותו אלוקים', אותו ולא אותה. וכתב בהגהות יד שאול, דמכל מקום יש לה להשתדל שיהא בנה נימול בזמנו. וכן כתבו מהר"ח אור זרוע (סימן יא) והתשב"ץ (חלק ג סימן ח'). דהגם שאשה אינה מצווה למול את בנה, אמנם חייבת היא לטפל ולעסוק עם בנה שיהיה מהול היכא דליכא לאב לפנינו.

[4] רמב"ם (פ"א מהלכות מילה ה"ב), וכן הוא בטור בשמו. וכן פסק הרמ"א (סי' רסא סעיף א').

[5] רבי עקיבא איגר בתשובותיו (סימן מב) וספר זוכר הברית (סימן ב' סעיף ט').

[6] גם משום שפשט הרמב"ם והשו"ע שצריך לעשות הפריעה אח"כ בציפורניו דוקא. וגם שכך הוא מנהג רוב ישראל. וגם משום דברי המדרש שבריאת הציפורן הוא כדי לפרוע. וגם משום דברי האר"י (ספר המצוות פרשת לך לך) שאין הקדושה נכנסת בפריעה עד שקורעה לשני הצדדים, ומי שנוהג כן לא קורע לשני הצדדים.

[7] במילת מבוגר שאז קשה לעשות פריעה בציפורן ואז אפשר לעשות במספריים או סכין. ואם אפשר להתחיל במספריים ולסיים בצפורן – יותר מהודר.

[8] בכורות (כט.). וכמבואר בקידושין (נח:).

[9] כך כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סימן תעב) על מוהל שמסרב לעשות ברית מילה בלי שיתנו לו שכר על זה, וכמה נשתנה זה מזרעו של אברהם אבינו ע"ה.

[10] נהר מצרים (הלכות מילה אות ב').

[11] שו"ת דברי סופרים (להגרש"ב סופר סימן קכז).

עוד מאמרים: