זמן המילה

היום והזמן הראויים

א. היום שבו מלים את התינוק הוא היום השמיני ללידתו, שנאמר (ויקרא יב, ג): וביום השמיני ימול בשר ערלתו. לדוגמא, אם נולד ביום ראשון, צריך למולו ביום ראשון הבא (שגם היום שבו נולד עולה למניין שמונה). ואף אם נולד סמוך לשקיעה ביום ראשון, זמן מילתו הוא ביום ראשון החֵל מהבוקר (שלא צריך בזה מעת לעת[1]).

ב. אין מלין אלא ביום. וזמן היום (בעניין זה) הוא מהנץ החמה עד השקיעה. וגם מילה שלא בזמנה אין מלים אלא ביום[2].

ג. כל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצוות[3], וראוי למולו מיד בבוקר. ואע"ג שאם יחכו עד אחר חצות היום יבואו יותר מוזמנים, וכך יזכו שהמילה תהיה ברוב עם הדרת מלך, אף על פי כן – 'זריזין מקדימין למצוות' חשוב יותר מ-'ברוב עם הדרת מלך'[4]. ואם משהה את המצוה כל כך, נראה כאילו המצוה בזויה עליו[5].

מניין לברית

ד. צריך להשתדל שיהיו עשרה אנשים בעת המילה[6], אמנם אם אי אפשר – עושים את המילה גם בלי עשרה. וכשיש בידו שתי אפשרויות, או שיעשה את הברית מוקדם בבוקר ולא יהיו עשרה, או שידחה את הברית לאחר חצות היום ויהיו עשרה – יכול לדחות את הברית לאחר חצות היום כדי שיהיו עשרה[7].

מילה לפני הנץ החמה

ה. אם מל משעלה עמוד השחר[8], יצא[9]. ובשעת הדחק, כשאי אפשר למולו לאחר הנץ החמה – ניתן למולו מעלות השחר[10], משום ששעת הדחק כדיעבד דמי[11].

מילה בבין השמשות

ו. אם אירע אונס, ולא הצליחו למול את התינוק עד שהגיע זמן בין השמשות, שהוא ספק יום ספק לילה – צריך למולו מיד בזמן בין השמשות (13.5 דקות אחר השקיעה), ולא לדחות את הברית למחרת. וכל זה בתנאי שזה היום השמיני ללידתו, שאז אם ידחו יגרמו בכך לבטל מצות עשה של "וביום השמיני ימול בשר ערלתו"[12]. ובעת המילה בבין השמשות מברכים את כל ברכות המילה כרגיל[13]. אמנם אם התינוק נולד ביום שישי (כך שהברית צריכה להתקיים ביום שישי), ואירע אונס כנ"ל – אין למולו בבין השמשות, כיון שהוא ספק שבת, וצריך לדחות את הברית ליום ראשון.

מילה בלילה

ז. אין למול בלילה. ואין למול גם בזמן בין השמשות של ר"ת. ואם עבר ומל בלילה – ביטל מצות מילה כתיקנה. ואף על פי כן אין צריך לחזור ולהטיף דם ברית למחרת[14].

מילה לפני היום השמיני

ח. אין למול לפני היום השמיני. ואם עבר ומל תוך שמונה ימים – ביטל מצות מילה כתיקנה, והוא מעוות לא יוכל לתקון[15]. ומכל מקום – אין צריך להטיף דם ברית[16]. והוא הדין אם עבר ומל בלילה תוך שמונה ימים[17].

תיקון המילה בלילה

ט. במידה וצריך לעשות תיקון לאחר ברית המילה, והתיקון מעכב מן הדין (ציצין המעכבין את המילה) – חובה לעשותו ביום, כמו המילה עצמה. אבל אם התיקון לא מעכב (ציצין שאינן מעכבים את המילה), או שאין ציצין כלל אלא שרוצה לחתוך על מנת שלא ידבק עור הפריעה לעטרה וכדומה – אפשר לעשות את התיקון גם בלילה[18].

דחיית יום הברית

י. אין לדחות את המילה לימים שאחר כך בגלל נוחות או בגלל שהאולם לא פנוי וכדומה, ומי שדוחה סתם – מזיק לתינוק, וכן האב שדוחה לחינם – איבד שכר מצוה בזמנה[19]. אלא אם כן התינוק חולה, שאז חייב לדחות מילתו עד שיבריא כאשר יתבאר לקמן.

חישוב זמן המילה במעבר בין ארצות

יא. תינוק שנולד בארץ אחת, והטיסו אותו לארץ אחרת. וכשהגיעו לארץ האחרת עדיין לא הגיע היום השמיני לפי חישוב ארץ המוצא, אך כן הגיע יום השמיני לפני הארץ בה הם נמצאים – הרי זה יום השמיני ללידתו ומלים אותו מיד, שהולכים בזה לפי מקום המילה[20].

זמן המילה בתענית

יב. אם יש תענית ציבור ביום המילה – עדיף לעשות את הברית בבוקר, ולהיות זריזים מקדימים למצוות, ואז בלילה לעשות את הסעודה. וזה יותר מהודר וחשוב מאשר לדחות את הברית עד סוף היום ולהצמיד את הסעודה לברית. ואם אין אפשרות לעשות את הסעודה בצאת הצום – אפשר לדחות את הסעודה ליום שלאחר מכן.

תינוק שנולד בבין השמשות

יג. תינוק שנולד בבין השמשות (שהוא ספק יום ספק לילה), מחמת הספק נחשב כאילו נולד בלילה, ולכן מונים את השמונה ימים רק מיום שלמחרת[21]. לדוגמא, תינוק שנולד בסוף יום ראשון בבין השמשות, נחשב כאילו נולד ביום שני ולכן הברית תהיה ביום שני. ואם נולד בסוף יום שישי בבין השמשות – דוחים את הברית ליום ראשון, כיון שאי אפשר למולו בשבת מחמת הספק (שאולי בין השמשות זה יום ואז היה צריך למולו ביום שישי, ולא מלים ברית דחויה בשבת).

ספק אם נולד בבין השמשות

יד. אם יש ספק אם נולד קודם השקיעה או אחר השקיעה, מונים את שמונת הימים מהלילה. ובכל מצב של ספק כדאי להתייעץ עם רב לגבי קביעת זמן הברית.

אכילה לפני הברית

טו. ישנן מצות שאסור לאכול סעודת קבע לפני שמקיימים אותן, כמו בדיקת חמץ וכדו', אך בברית מילה הדין שונה ומותר לבעלי הברית (אבי הבן המוהל והסנדק) לאכול סעודת קבע לפני הברית[22].

תינוק שדחו את מילתו בגלל חולי

טז. תינוק שהיה חולה ודחו בגלל זה את הברית, והתרפא התינוק – יש לעשות מיד את הברית ולא לדחותה יותר, אלא אם כן הוא היה חולה בכל גופו שאז צריך להמתין שבעה ימים מעת לעת[23] מהזמן שהבריא (ואיזה הוא חולה בכל גופו יתבאר במקומו). וכן יש למול מילה שלא בזמנה בימים חמישי ושישי (להרחבה לחץ כאן).

(לכל הלכות מילה לחץ כאן)


[1] זוכר הברית (ס"ק לה) ויפה ללב (אות ב'), דיום מן התורה אינו מעת לעת.

[2] ביבמות נחלקו בדין מילה שלא בזמנה אם מותר למול בלילה או לא, ופסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם, שמילה בלילה פסולה, וכן הוא בטור ובשלחן ערוך (סימן רסב סעיף א').

[3] שלחן ערוך (ריש סימן רסב) על פי הברייתא ביומא (כח:) וביום השמיני ימול, מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצוות, שנאמר וישכם אברהם בבוקר.

[4] כך מוכח בגמרא ראש השנה (לב:). וכ"כ ספר קרבן חגיגה (סימן פו), והחיד"א בברכי יוסף (סימן א), ומהר"ח פלאג'י ברוח חיים (סימן רכט). ועוד.

[5] כן כתב באור זרוע (הגדול חלק ב סימן רעה) בשם מר יעקב גאון, ובשו"ת רש"י (סי' מא) גבי מילה ביום ראש השנה, מתי לעשותה, וז"ל- מצוה מן המובחר הוא להקדים מילה בהשכמה, משום דזריזין מקדימין למצות. ואין נכון לאחרה עד גמר תפילה, דרוב פעמים גמר תפלה בסוף ה' שעות. והמאחר מצות מילה כל כך, נראה דמצות מילה בזויה עליו. לכך נכון להקדים להיות תכופה בין קריאת התורה לתקיעת שופר עכ"ל. וכן הוא בשלטי גיבורים (פרק רבי אליעזר דמילה).

[6] טור ושלחן ערוך (סימן רסה סעיף ו), ומקור הדברים הוא בדברי רב צמח גאון. וכתב בספר מטה משה (דיני מילה אות ט') שהטעם הוא משום שהתינוק יצא מבית האסורין, וצריך להודות בפני עשרה, ולכן אומרים הודו לה' כי טוב וכו'. וכן הוא בחכ"א (כלל קמט אות כא). ובהג"ה מהרא"ק כתב, משום דאיתא בפרקי רבי אליעזר, שכל עדות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל לא היה אלא בעשרה, והיינו יעידו העשרה על האב שמל בנו.

[7] שו"ת יביע אומר חלק ב' (עמוד קעה, חלק יורה דעה סימן יח אות ה).

[8] 72 דקות בשעות זמניות קודם הנץ.

[9] מגילה (כ.), שבת (קלב.), שלחן ערוך (סימן רסא סעיף א') ובית יוסף (סימן רסב).

[10] שבט הלוי (ח"ה סימן קמז אות ז',  ובח"ח סימן ריד אות א') על פי המהרש"ל. ועיין בשלחן גבוה (אות ב').

[11] ואף עדיפא מינה, שדי חמד (כללים מערכת ד' אות סא).

[12] שו"ת יביע אומר (ח"ו חיו"ד סי' כג אות א', וכן בח"ז חיו"ד סי' כד אות ו'). וכן פסק בשו"ת שאלת יעב"ץ (חלק א סימן לה). והטעם הוא דהוי ספק במצוה דאורייתא, ואזלינן בזה בתר חזקה קמייתא (חולין י:), ואומרים עדיין יום השמיני הוא, דאיכא ספק ספיקא להקל, שמא הלכה כדעת ר"ת וסיעתו (והשו"ע או"ח סי' רסא), שלדעתם כל משך זמן בין השמשות שלנו [כמנהג הגאונים, שהוא י"ג דקות וחצי אחר השקיעה] – נחשב כיום גמור. ואם תאמר שהלכה כהגאונים ואחר השקיעה מיד חשיב כזמן בין השמשות (כפי מנהגינו), שמא בין השמשות יום הוא. וכל שיש ספק ספיקא, עדיף לקיים מצות מילה בזמנה, ולא לדחותה ולבטל מצות עשה ד"ביום השמיני". וגם לא חשיב ספק ספיקא משם אחד כיון שהספק הראשון (דשמא יום גמור הוא) הוי מתיר יותר מן הספק השני, וחשיב שפיר ספק ספיקא משני שמות (ע"פ רבי יוסף מסלוצק בתשובה (סי' ט') והרב צבי פרומר בארץ צבי (סי' קה) והאגרות משה (חלק או"ח חלק ד' סי' סב)). ויש חולקים (שו"ת תבואות שמש חלק יורה דעה סי' צב) שכתבו דהוי ספק ספיקא משם אחד, ולכן כתבו שבכה"ג יש לדחות המילה למחר.

[13] שו"ת יביע אומר ח"ו (חלק יורה דעה סי' כג).

[14] כן כתב הבית יוסף (סימן רסב) כדי ליישב את דברי הראשונים עם המשנה (מגילה כ.). וכ"כ המאירי (שבת קלב.) השאגת אריה (סי' נג). אך הרמ"א (סימן רסב) כתב שאם עבר ומל בלילה צריך להטיף דם ברית (וכדברי הרמ"א פסקו גם – מהריק"ש ש"ך ב"ח מהרש"ל ושאילת יעב"ץ [סי' לה]). ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ו' (חיו"ד סימן כג אות א'), וחלק ז' (חיו"ד סימן כד אות א').

[15] הרשב"א בתשובה הובא בב"י (סי' רסד). וכ"כ בארחות חיים ח"ב עמוד ה' בשם הרשב"א, שמילה בתוך שמנה ימים בשביל פקוח נפש, אין הפרש בזה בין אם המוהל גוי או ישראל, שאין זו מילה אלא חתיכת בשר בעלמא.

[16] כ"כ הב"י (סי' רסב) בשם הרשב"א שאם מלו בתוך ח' ימים וביום, יצא. וכ"כ הרא"ש (פרק ר"א דמילה סי' ה) בשם רבינו שמשון. וכ"פ הרמ"א (שם). וכ"כ רוב האחרונים. ודלא כהש"ך (סק"ב) שכתב שצריך לחזור ולהטיף דם ברית. וע"ע ביבי"א ח"ז (סימן כד אות א').

[17] ע"פ המאירי (שבת קלב א) בד"ה מצות מילה בשמיני, וז"ל: ואם מל בשביעי או קודם לו, לא קיים המצוה, ומכל מקום אינו צריך כלום, שהרי נימול הוא מכל מקום, ולא הצריכו הטפת דם ברית בנולד מהול אלא משום ספק ערלה כבושה. עכ"ל. וכן משמע מדברי הרא"ש (פרק ר"א דמילה סי' ה) בשם רבינו שמשון. ועיין ביבי"א (ח"ז חיו"ד סי' כד סוף אות א) דכך משמע מדבריו.

[18] אות ברית (עמוד ט'). וע"ע בספר הברית (ס"ק מא).

[19] החיד"א בברכי יוסף (סימן רסא סק"ג). ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ב סימן יא).

[20] ע"פ טהרת הבית (חלק ב עמוד רעז).

[21] שו"ע (סי' רסב ס"ד, וסי' רסו ס"ח). וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח סי' לא) ובשו"ת בית אבי (ח"ג סי' צט) ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' מט) ובשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"א סי' צו).

[22] והטעם הוא כיון דרבים הם – מדכרי אהדדי. וכן אין זו מצוה עוברת. וכן יום טוב הוא לבעלי ברית. וכן התירו המאמר מרדכי (אורח חיים סימן תסא אות א') מהר"ם שיק (אורח חיים סימן רפז ד"ה ולזה) ברית אבות (סימן ג' אות כט) ישכיל עבדי (ח"ח חלק אורח חיים סימן כ' אות ס') בצל החכמה חלק ד' (סימן ס' אות כ'). ודלא כמו שכתב בהגהות נחלת צבי (סימן רסב סעיף א') שאסור לאבי הבן שהוא גם המוהל לאכול קודם הברית יותר מכביצה פת או עוגות.

[23] היינו שבעה ימים שלמים. לדוגמא, אם התינוק הבריא בשעה 16:00 אחה"צ, ניתן לעשות את הברית שבעה ימים אחר כך ב-16:00 אחה"צ ולא לפני!

עוד מאמרים: