האם מותר לאבא לקרוא לבנו כשמו

אבא שרוצה לתת את השם שלו לבנו

ישנם הורים שרוצים לקרוא לבנם כשמם, למשל לאבא קוראים יצחק, והם רוצים לקרוא לבן יצחק. בדף זה נברר האם זה מותר.

מהמקורות דלקמן היה אפשר לומר שאסור

רמב"ם (הלכות ממרים פרק ו הלכה ג)
אי זהו מורא… ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מרי, היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם, יראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלא שאין הכל דשין בו, אבל השמות שקוראים בהן את העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה וכיוצא בהן בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים שלא בפניו ואין בכך כלום.

טור (יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ)
ותימה על מה שכתב {הרמב"ם} שאפי' אחרים ששמם כשם אביו שאין לקרותם בשמם[1].

שולחן ערוך (יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ הלכה ב)
איזה מורא… ולא יקראנו בשמו, לא בחייו ולא במותו, אלא אומר: אבא מארי. היה שם אביו כשם אחרים, משנה שמם אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילים לקרות בו. [הגה] אבל שם שרגילין בו מותר לקרות אחרים שלא בפניו (טור).

מעשה נסים (הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ה)
כתב הערוך בערך אביי[2] דאביי נחמני שמו ומשום דהוה שמו נחמני כשם אבוהי דרביה לא הוה קרי ליה כל שעתא בשם אביו אלא קרי ליה אביי וכו' עכ"ל. הנה מבואר מדברי הערוך שאביו של רבה נחמני שמו ואביי תלמידו של רבה שמו גם כן נחמני ורבה אינו מזכיר לתלמידו נחמני בשמו מפני שהוא כשם אביו של רבה כי אין מדרך כבוד להזכיר שם אביו בשמו וברור.

הגרי"ש אלישיב (בהערות למסכת גיטין דף לד עמוד ב)
וצ"ל דנחמני היה שם פלאי ולא שם רגיל, דעי' בשו"ע (יו"ד סי' ר"מ ס"ב) דבשם רגיל מותר לקרוא לאחר ששמו כשם אביו שלא בפניו.

החיד"א ברית עולם (סי' תנח, פירושו לספר חסידים)
לכל המנהגים אין אדם קורא בנו בשם עצמו. אבל ראיתי במקום אחד על דרך משל איש יהודי שמו מרדכי וקרא שם בנו מרדכי, והיה זר בעיני מאד.

נראה שכל הסיבה לאסור הוא רק משום כיבוד/מורא אב

לכאורה מכל הנ"ל יש ללומר שאין לקרוא ללבן בשם אביו, שהרי זה יביא את כל בני הבית לידי מכשול שיקראו לו בשמו של הילד בפני אביהם. אך יש לומר שכל לזה כנגד רצון האב, אך אם האב רוצה בזה שרי, דהרי אב שמחל על כבודו – כבודו מחול (קידושין לב., שו"ע יו"ד סי' רמ סי"ט). ובכלל זה גם מוראו[3] (חיד"א). וכן כתב הרב זילברשטיין לקמן.

מהמקורות דלקמן מוכח שמותר לאב לקרוא לבנו כשמו

הדר זקנים (שמות פרשת יתרו פרק יח)
הא דכתיב ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה. הוא בנו של יתרו שנקרא שמו כשם אביו חובב. כדרך בני אדם שרגילים לקרות בניהם כשמם.

תלמוד ירושלמי (מסכת נזיר פרק ד הלכה ו)
מעשה בי רבי חנינה בן חנינה שהדירו אביו…

תלמוד ירושלמי (מסכת יומא פרק ו הלכה ג)
ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה, ובשנה האחרונה אמר להן בשנה זו אני מת. אמרו לו למי נמנה אחריך? אמר להן: הרי נחוניון בני לפניכם. הלכו ומינו את נחוניון וקינא בו שמעון אחיו…

עלי תמר (מסכת יומא פרק ו, פרשן על הירושלמי)
וקינא בו שמעון אחיו – בתולדות ר"ח בן עטר, בנוספות א', להרב ר' ראובן מרגליות ז"ל העיר, שמוכח מכאן שלא הקפידו לקרות את שם הבן כשם אביו בחיי אביו, וכן בנזיר (בירושלמי פ"ד ה"ו), מעשה ברבי חנינא בריה דר' חנינא שהדירו אביו מנכסיו וכו' עיין שם.

תלמוד בבלי (מסכת עירובין דף פה עמוד ב)
הכי דמי תפיסת יד כגון חצרו של בונייס[4] בן בונייס אתא לקמיה דרבי, אמר להו: פנו מקום לבן מאה מנה. אתא איניש אחרינא, אמר להו: פנו מקום לבן מאתים מנה. אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: רבי, אביו של זה יש לו אלף ספינות בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה! אמר לו: לכשתגיע אצל אביו[5] אמור לו: אל תשגרהו בכלים הללו לפני. רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים. כדדרש רבא בר מרי: ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו, אימתי ישב עולם[6] לפני אלהים – בזמן שחסד ואמת מן[7] ינצרהו.

חשוקי חמד (מסכת עירובין דף פה עמוד ב)
שאלה מעשה באשה שבעלה גוייס למלחמה בקו החזית ונעלמו עקבותיו, לאחר בירור התקבלו ידיעות שנהרג בהפצצה, בהיותו בטנק שנשרף. האשה שהיתה מעוברת, ילדה במועד בן, וקראתו ע"ש בעלה להיות הילד זיכרון לאביו. לאחר תקופה, בא [הבעל] ההרוג ברגליו, והתברר שהוא לא היה בהפצצה, וכשנודע לו שבנו קרוי על שמו, הזדעזע, וביקש לשנות את שם הבן. מה הדין?
במשנה הלכות (ח"ט סימן רמח) דן בשאלה כזו, והביא ראיה ממסכת עירובין דף פה ע"ב שבן נקרא ע"ש אביו בחייו, דאיתא שם בונייס בן בונייס אתא לקמיה דרבי, אמר להו פנו מקום לבן מאה מנה לפי שעשיר היה, ורבי מכבד עשירים, כשטען רבי ישמעאל ברבי יוסי לרבי שמגיע לו מקום יותר חשוב כי עושרו רב, א"ל רבי "לכשתגיע אצל אביו אמור לו אל תשגרהו בכלים הללו", בגדים שאינו נראה עשיר כל כך. הרי שנקרא בונייס כשם אביו ועדיין אביו קיים[8]. ובמסקנת דבריו, העלה שלא ישנו את שם הילד, רק יוסיפו עוד שם, יעו"ש[9].
ולענ"ד אין הנידון דומה לראיה, דאכן מותר לקרוא לבן בשם אביו בחיי אביו כפי ראייתו, אולם כל זה ברצון האב, משא"כ בנידון שאלתנו שהשם ניתן בטעות, וכאשר הטעות מעיקרא, אין בכלל תוקף לשם, ולכן ניתן לכתחילה להחליף את השם לשם אחר.

שו"ת אבן ספיר (ח"א נ"א ע"ב)
בארץ תימן המנהג כי מי שלא יתקיימו לו בנים יקרא הבן בשם אביו (וכן מובא בספר מסעות ירושלים). ודומה לכך מצאתי בס' דרך האמונה ומעשה רב בשם תלמידי הבעש"ט בערך קריאת שמות.

סיכום:

מכמה מקורות נראה שמותר לאבא לקרוא לבנו בשמו (פרשת יתרו [פי"ח], מסכת ערובין [פה:], ירושלמי [נזיר פ"ד ה"ו, יומא פ"ו ה"ג]).

וכך מסכם להלכה הרב זילברשטיין (חשוקי חמד ערובין שם) וכ"כ בשו"ת אבן ספיר (ח"א נ"א ע"ב). וכן נהגו חלק מתמידי הבעש"ט. וכן נהגו חלק מהתימנים (ספר מסעות ירושלים).

אך ברור שזה לא נפוץ לעשות כן.


[1] ואכן כתב בדרישה יו"ד סימן ר"מ שיש בזה שינוי גירסאות בספרי הרמב"ם ולגירסא אחת אפילו בפני אביו מותר בשם רגיל וכמו שהעתיק הטור, וזוהי כנראה דעת הספרדים.

[2] וכן בערוך בשם ר"ש, שרב"נ כנה את שמו של נחמני בר אחוי לשם אביי.

[3] כתב בספר אמרי נועם פרשת קדושים, והביאו הרב מהר"ר אהרן לפפא בחיבורו כ"י, דדוקא כבודו מחול, אבל אין מוראו מחול. והרב משכנות יעקב דף קע"א ע"ג, דחה דבריו, והסכים דגם המורא יכול למחול. כך מצאתי כתוב בזכרונותי. ואין ספר משכנות יעקב כעת אצלי. וכן נראה מתשובת הריב"ש סימן ר"ך, והביאה מרן בכסף משנה סוף הל' תלמוד תורה, והרב כנה"ג סימן רמ"ד וסוף סימן של"ד, וממ"ש צפחת המים, הביאו כנה"ג בסימן זה אות מ', שלא כתבו אלא דאין בזיונו מחול, ודוק מינה הא מוראו מחול, חיד"א (ברכי יוסף סי' רמ אות יג).

[4] אך הב"ח (הגה' הב"ח שם אות ב) גורס 'חצרו של לבן בונייס'.

[5] משמע שאביו היה בחיים!

[6] בזמן שיש בו עשירים, שגומלין ומזמנין מזונות לעניים, והם ינצרוהו, רש"י.

[7] לשון מזונות, רש"י.

[8] על עצם הראיה מבונייס בן בונייס יש לציין שהיא תלויה בגרסת הש"ס, דלפי הב"ח גורסים ב' פעמים בן בונייס. ומיירי בב' ענינים. א. היכי דמי תפיסת יד כגון חצירו של בן בונייס. ב. מעשה עם אותו בן בונייס שבא לפני רבי וכיבדו. אכן יש שגרסו ב' פעמים בונייס בן בונייס, וקצת משמע כן במסכת גיטין (דף נט ע"א), ועמד על כך בספר שיח השדה (ח"ג בהגה"ה לעירובין שם). ויעוין עוד בשיח השדה (ח"א עמ' מא ע"ב – מא) שהביא שמצינו בעוד מקומות שאנשים נקראו על שם אביהם.

[9] ויעו"ש שציין לספר אבן ספיר (ח"א נא ע"ב) שבארץ תימן המנהג כי מי שלא יתקיימו לו בנים יקרא הבן בשם אביו, ודומה לכך מצא בס' דרך האמונה ומעשה רב בשם תלמידי הבעש"ט בערך קריאת שמות.