דבקות בה' ע"י שמירת ברית הפה והמילה

בת עין – ספר שמות פרשת יתרו

ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ולכאורה מאי רבותא אם ישמעו ישראל בקולו יהיו לו סגולה.

ונקדים קושית דגל מחנה אפרים בפסוקים ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי. מדוע בשם גרשם נאמר כי אמר ובשם השני לא נאמר כי אמר.

ולהבין זה הנה איתא בזוה"ק על פסוק כל עמל אדם לפיהו בגין דלא נטר פומיה.

ולהבין דבריו הקדושים הנה נודע כי באורייתא ברא קב"ה עלמא ובאורייתא מתקיימא עלמא. ואורייתא הוא כ"ב אותיות התורה. כמו ששמעתי פירוש הפסוק וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. כי מאותיות השם של כל דבר ודבר נמשך כחו ושפעו וחיותו של הדבר ההוא, וזהו שמו ממש. והנה עיקר הגורם שיוכל האדם לבא לבחינת אהבה ותשוקה ודבקות האמיתי בהש"י הוא על ידי ששומר פיו ולשונו ומקדש את פיו לבל ידבר נגד רצונו ח"ו. ואז יכולין האותיות משמו להאיר בנשמה, והנשמה ברוח, והרוח בנפש, וממשיכין להאדם בחינת חיות דקדושה. אמנם אם האדם אינו נזהר לשמור את פיו אז אין כח בהאותיות משמו להאיר את נשמתו. והתקון לזה הוא לשמור שבת כהלכתו ואז הוא ממשיך בחינת חיות להאותיות משמו משם העצם הו"יה ב"ה שהוא ממלא כל שמהן מקור החיות. כי שבת גימטריא כ"ז פעמים שם העצם ב"ה. ומזה נמשך בחינת חיות לכ"ז אותיות התורה עם אותיות מנצפ"ך. ואז יכולין האותיות משמו להאיר נפש רוח נשמה שלו.

ואפשר לומר שזהו ענין וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ואיתא בזוהר הקדוש הטעם שצריך דווקא שמונה ימים – כדי שיעבור עליו שבת אחת. כי מי"לה בגימטריא פ"ה, מרמז על ענין שאמרנו שצריך ליזהר מאוד בשמירת פיו ולשונו. וזהו שקורין השם בשעת מילה להמשיך בחינת אור וחיות מאותיות של השם. ולכן צריך שיעבור עליו אות של שבת קודש להמשיך בחינת חיות לבחינת כ"ז אותיות, כדי שנוכל להאיר את נשמתו בקריאת השם אח"כ בעת המילה המרמז על הפה. ולכך אצל גרשם שמל אותו משה רבנו ע"ה בעצמו והמשיך בחינת חיות וקדושה עליו ע"י בחינת מילה המרמז על הפה, ולזה כתיב 'כי אמר', לשון המשכה. ואצל אליעזר שנתעצל משה רבינו ע"ה במילתו לא נאמר 'כי אמר'. והנה ענין קבלת התורה היה שימשכו ישראל בחינת חיות וקדושה מכ"ב אותיות התורה. אמנם לא היה באפשרי לקבל אור וחיות מאותיות התורה עד שעמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן, ואז היו ממשיכים שפע אור וחיות מאותיות התורה. ולכך עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה כי מחמת גודל זוהמתן אין בהם כח להמשיך בחינת חיות מאותיות התורה ונעשה אצלו סם המות.

וזהו פירוש הפסוק: 'ועתה' – היינו במעמד הר סיני. 'אם שמוע' – ותפסוק זוהמתכן. אז 'תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי' – פירוש שתמיד תוכלו לעסוק בתורה להמשיך בחינת אור וחיות מאותיות התורה. 'והייתם לי סגלה מכל העמים' – כי גוי שעוסק בתורה חייב מיתה כי לא היה במעמד הר סיני ולא פסקה זוהמתן. 'כי לי כל הארץ' – וכל האומות שלי הם, והם בעיני ולפני לכלום שאינם יכולים להמשיך בחינת אור וחיות מאותיות התורה. יהי רצון שנזכה להמשיך בחינת אור וחיות מהתורה הקדושה.


מאמרים נוספים להרחבה: